שבע שנים

עברו שבע שנים, ואני עדיין מחכה. אני מחכה להתעורר מהסיוט הזה, ולשכב לצידך. אני מחכה שתחזור עם עיניים מטורפות מגעגוע ולא בתוך ארון. אבל הסיוט שלנו הפך למציאות, ואני בטוחה שראית איך התמוטטתי כשאבא שלך התקשר אלי. וכשישבתי עם המשפחה שלך שבעה למרות שעוד לא התחתנו, ואמא שלך אמרה לי שהיא מצטערת, ואמרתי לה שהיא זו שאיבדה בן. ואז היא ענתה לי שאמנם היא איבדה בן אבל אני איבדתי את החצי השני שלי.
עברו שבע שנים, ואני עדיין מחכה. אני מחכה להקים איתך משפחה, אני מחכה שתקיים את הבטחתך ותהיה האבא של הילדים שלי. אני בטוחה שראית איך ההורים שלך מתחננים כבר שנים שאתחתן, מתחננים שאחיה את החיים שלי. אבל איך אפשר להמשיך קדימה כשהחלק השני של הנשמה שלך נשאר מאחור, ולא יתקדם איתך?
עברו שבעה ימי זכרון שנתיים, ועליי עברו שבע שנים כאלו. ואני מחכה שתחזור עם החיוך של השטותניק שאתה ותגיד לנו שעברנו מתיחה ואנחנו בטלוויזיה, ואפילו לכעוס אני לא אוכל, ואני אצרח מאושר.
עברו שבע שנים ואני עדיין מחכה. מחכה לא לבכות כל בוקר ולילה. מחכה שתחבק אותי חזק ותזמין אותי לבקר אותך. מחכה להרדם לידך שוב, בין אם זה יהיה על המיטה או בתוך האדמה.