ציוץ הציפורים

הציפורים מצייצות,
ממשיכות לצייץ,
לא מבינות מדוע דקה ארוכה נשמעה צפירה,
אבל לי יש הרגשה,
הרגשה כזאת,
שהם מצייצים חזק יותר מבדרך כלל,
הם מצייצים לגיבורים,
לגיבורים שבזכותם אנחנו יכולים יום אחרי לחגוג את עצמאות המדינה הזאת,
שבזכותם אנחנו מאושרים,
יכולים לחיות בשלווה,
אנשים שהקריבו את חייהם ואנחנו מקדישים להם את הזמן להתאבלות ולצפירה,
כל שנה מחדש,
אבל לפעמים אני תוהה,
אולי כל זה לא מספיק?

אנחנו עוברים במעבר חד מיום הזיכרון ליום העצמאות,
וכך כל שנה הציפורים יצייצו,
יצייצו במשך עשרים וארבע שעות,
לכבוד הגיבורים שלנו,
הגיבורים של כולנו,
גם של התינוק שבוכה בצפירה,
זה שלא כל כך מבין ונרתע ממנו,
אבל כמו כולנו יגדל, וילמד לזכור,
כי גיבורים כמוהם אסור לשכוח.