נר הנשמה עוד לא כבה

מאז ההודעה שכל חודש צריך לשלוח 20 בנות נשואות וצעירות לארמון, הייתה שמועה נוראה שמקריבים את הנערות למלכה, והיא סופגת את הנעורים שלהן.
לוטול כבר בת 23 והיא מפחדת, כי היא רשומה במשלחת הבאה, והיא החליטה להילחם במלכה. היא וחברותיה האחרות שהלכו איתה, התחילו להתאמן, והבנים החברים שלהם עבדו יום ולילה בנפחייה ויצרו להן חרבות דקות מאוד, שכמעט לא נראו אך היו חדות כסכין של צייד צללים. הקוסמים שלא אהבו את המלכה, גם שיתפו פעולה והתחילו לעמול על לחש מיוחד שיגן על הילדות, ויחזק את החרבות שיעברו דרך ההגנות של מלכה.
לוטול הייתה ילדה עדינה, אך גילתה קשיחות ורצון ברזל בהחלטה, והיא עודדה את כולם להמשיך. היא התגנבה אל בתי המשרתים ,ושמעה את כוחה של המלכה לקסמים. כדי שידעו איזה לחשים ליצור, היא עזרה מכל בנפחייה כשהתברר שאחרי כל השנים של נשיאת כדי המים היא הייתה חסונה ביותר, היא אכלה הרבה והתאמנה עם חברותיה המון ועבדה במרץ יותר גדול מן הרגיל וכששאלו אותה למה היא כל כך חזקה בזמן האחרון בזמן בהבנות האחרות (חוץ מהחברות שלה) ממררות בבכי על גורלן המר ענתה "אם זהו יעודי אני אקיים אותו וכדי להוסיף אור לחיים לפני שנר הנשמה יכבה." האנשים בזכותה וובזכות המשפט שלה (לא רק אלה שעזרו לה לתכנן להביס את המלכה) התחילו לעבוד יותר במרץ ולהיות יותר שמחים בחיים ולדעת שיש תקווה. קצת לפני שנשלחה לארמון היא הכירה אישה זקנה שעבדה אצל המלכה והיא סיפרה שסבתא עשתה בדיוק אותו דבר והיא ניצלה מזה ולא מקריבים את הנערות אלה מהפנטים אותן והן עובדות את המלכה כמו האלה עד סוף חייהן והיא ניצלה רק בזכות שהייתה לה אישיות חזקה והיא גם אמרה שגם אם לוטול לא תצליח היא תשרוד את השיקוי כי היא הצליחה להזכיר לאנשים שגם נראה הכל אבוד תמיד יש המשך והוא לא בהכרך רע. האישה הזקנה נתנה ללוטול תליון של נר עם להבה בקצה בצבעים יפייפים וזה נרא מהפנט וגם נדן תואם ובמקרה פלאי התאים בדיוק לחרב שלה.
ביום שבה יצאה המשלחת לארמון לוטול והחברות שלה לבשו שמלו רחבות שבהן יכלו להסתיר את החרבות שלהן ולוטול לקחה איתה את התליון והנדן הן הלכו זקופות ראש אחרי השומרים וחייכו לפנים מוכרות כאילו רק הולכות לשוק וחוזרות הבייתה.
כשהגיעו לארמון הוציאה לוטול את התליון מהשמלה ובחנה אותו שוב וראתה שחקוקות בו רונות של הגנה והיא שמחה שיש לה הגנה נוספת. הילדות שנלחמו איתן התחילו להכין את הנדנים בזהירות כדי יוכלו לשלוף אותם מין תחתית השמלה (מתחת לשמלה הן לבשו מכנסיים קצרצרים וחולצה קצרה כך שיוכלו להרים את השמלה ועדיין להשאר לבושות.
כשהן נכנסו לוטול חיכתה לסימן מהמשרת שעזר לה והיא ראתה אותו והוא סימן לה, החברות שלה גם ראו סימן ותלו מבט בלוטול לסימן אישור סופי והיא הנהנה הינהון הקל שבקלים ואז פרצה מהומת עולם החברות פרצו מעבר בין מעגל השומרים שהקיפו אותם וחיסלו את כולם, לוטול בינתיים הובילה את הבנות שלא השתתפו במרד לפינה כדי שלא יפגעו והצטרפה כשהן הכריעו את כל השומרים באולם הן התחילו לרוץ אל עבר עמדת השתייה אבל הגיעה לשם תגבורת והלוטול צעקה "על החיים ועל המוות אנחנו לעולם לא נכבה את הנר שלנו!" וכולם הסתערו על כולם.
רוב השומרים נהרגו מיד והבנות נעו בחינניות והחרבות שלהן הבזיקו במקום אחד והן כבר היו במקום אחר כשחיסלו את כל השומרים הן אפילו לא התנשפו אך במהרה הגיעו לשם המלכה והמכשף שלה ועימם שומרים שנראו מיומנים הרבה יותר מאלה שהרגו ואלה הבחינו בהן מיד והסתערו להן אך אין להן שווה מחיל המשמר והן שוב פיזזו את הריקוד המיוחד שלהן בין השומרים אך הפעם הן היו טיפה עייפות, "נו נו נו, מי הגיעה אלינו היום, חבורה של מופרעות אני רואה." פילח קול קר את האולם והמלכה נעצה בלוטול מבט חודר וצורב את האור. המכשף הקפיא את חברותיה אך אותה לא "אני מזמינה אותך לדו- קרב" קולה היציב והמתוק של לוטול נשמע מהדהד בעולם כולה היה כעת שונה יותר תוקפני ומשדר כעס.
"אני מסכימה." חייכה המלכה ונעמדה בתנוחת קרב אך לוטול דילגה בקלילות הצידה וכאשר עדיין מסתכלת על המלכה נעצה את חרבה בליבו של המכשף והוציאה אותה במהירות "אני אעשה לך משהו יותר גרוע מזה." אמרה לוטול בזמן ששיספה את הגופה לחלקים מדממים.
"העונג כולו שלי, רק שאני לא מתכוונת למות היום."
חברותיה של לוטול שטרם שוחררו מין הכישוף המקפיא נופלות על הרצפה ברעש רב.
ואז גם לוטול נעמדת בתנוחת קרב ומזנקת כמו פנתר לבן וכמעט נועצת את החרב בליבה של המלכה שנראת קצת מופתעת "את טובה יחסית לבת." וגם מזנקת אליה אך לוטול חותכת את דרכה בעזרת החרב והמלכה לא מוכנה לזה והיא נשרטת בידה שמחזיקה את הפגיון, הדם שמתפטף על הרצפה הוא לא אדום אלה שחור. "קסם שחורה", ממלמלת לוטול והמלכה אומרת "את לא מפסיקה להפתיע אותי." מסננת המלכה "ולא לטובה".
לוטול מזנקת שוב בלי התראה אך במקום לנסות שוב לנעוץ בליבה של המלכה אתחרבה היא נוחתת לידה בכפיפה ומנסה לנעוץ את חרבה באלכסון אך המלכה חוזה את המהלך וחוסמת אותו ואפילו מחזירה ושורטת את לחייה לוטול ואץ מתנהל קרב עקוב מדם שבו לוטול מנצחת וכשהיא כושלת כשזרוע שלה מדממת והרגל שבורה והלחיים שסועות היא מזנקת על המלכה ומפילה אותה היא שומעת קול מליא של גולגולת מתנפצת היא תוקעת את החרב שלה בתוך הלב של המלכה וכושלת אחורה, החברות שלה תופסות אותה ומשכיבות אותה על הברכים שלהן לוטול מרגישה משהו חמים בבטן וממששת אותה ומרגישה ניצב היא שולפת אותו ורואה שזה הפגיון של המלכה, היא אומרת לחברות שלה "תענו את הגופה של המלכה כמו שהיא עשתה לנו, תיקעו את החרב שלי במרכז העיר ותבקשו מהקוסמים הגדולים לכשף אותה כך שרק צאצא ראוי שלי ירש אותה. ותמסרו את התליון הזה לבת שלי ותאמרו לה להמשך את השושלת ולזכור שהחיים עדיין נמשכים." היא התחילה לראות כתמים שחורים בעיניים ואמרה "בוסי, תשירי." ואחת הבנות הצעירות התחילה לשיר בקול ענוג ולוטול אמרה "החיים נמשכים להם אין סוף." ועצמה את עיניה.