נערי האקשן – פרק 43 – הטיסה שהשתבשה

עמרי היה ילד ממוצע, עד שהוא נשרף ומת, וזה למה הוא לא עיקר הסיפור שלנו.

גם ספיר הייתה ילדה ממוצעת, ולכן משעממת כמו תחת. גם היא לא מרכז סיפורנו.

רון היה ילד ממוצע… עד שאומת האש תקפה.

רון ועמרי מבלים את זמנם ביחד מאז, וכפי שניתן להסיק, הם לא מעניינים אותנו.

אז מי כן מעניין? ובכן, התשובה היא ברורה היא… גיבורי על!!!

גיבור העל הראשון שלנו נולד כילד ממוצע, אך קולל בקללה נוראית על ידי דוב גריזלי מהעתיד, ומאז שקולל, הוא קיבל כוחות על של דוב גריזלי מהעתיד, ומסתבר שבעתיד דובי גריזילי יוכלו להפעיל את השלט הרחוק מרחוק.
שמו הוא דני דלקוביץ'.

מאז שחדר כוחו העצום של דוב הגריזלי אל העולם שלנו, הדביק דני את חבריו בכוחות על, ומאז הם נערי האקשן!

~פתיח יקר להפליא עם מוזיקת רקע של אקשן, בשעה שמציגים את גיבורי העל עם שמותיהם ומקצועותיהם שאין לכם מספיק כסף או דרגה בשביל לראות, ולכן תאלצו להסתפק ברשימה~

דנימן (דני), המאסטר של השליטה מרחוק בטלוויזיה .
ציפורה גבאי, המסוגלת לגדל את הגבות שלה, ולהפוך לציפור.
פריקמן פרנק – מסוגל ליצור ריח מסריח.
יוני "דיכאוני" – המסוגל לעכר את האווירה ולהפוך כל שמחה לדיכאון.
פופ (קורן) – מסוגלת להפוך קופסא של פופקורן לפופקורן מבלי להכניס למיקרוגל.
שמעונה הטבעונית – מסוגלת להפוך כל ארוחה לטבעונית.
ספייק – שולט בתסרוקת שלו בעצמו בלי ספרית.
שושן – המסוגל להירדם מתי שבא לו לנצח.
פיטר – בעל כוח על להגדיל תרנגולות לגודל אדם וללכת איתן מכות.
אוטואמנציפציה – הספר הקדוש בעל עוצמה גדולה מזו של כל חלל וכדור הארץ והיקום והמנוע של המכונית שלי, שזה איזה 50,000 סוס. (שמעונה אומרת: למה להרוג כל כך הרבה סוסים בשביל מכונית?!?!?!)
בלום חכם – מסוגל אך ורק להקטין את המוח שלו, מתי שהוא רק רוצה.
המורה יוכבד – המסוגלת לתת הרבה שיעורי בית בתנ"ך, אפילו שהיא מורה לאנגלית.
הכלב של דני – עוזרו הנאמן שגם הוא נדבק בכוחות העל של דני, ומסוגל לגדל את גודל הציפורניים שלו.

יוכבד: ואל תשכחו לעשות שיעורי בית. קראו פרק יב' פסוקים 4-8423424, ותכתבו סיכום על אליהו.
ספייק: אבל את מורה לאנגלית
יוכבד: אז באנגלית
ספייק יצא מהחדר עם תספורת זעופה, בזמן שדני הופיע ותקע לו גרעפס בשיער.
המצב היה קשה. כולם היו בלחץ מעבודת הפרך שיוכבד חילקה.
פיטר הפסיק להיאבק בתרנגולות להיום. קורן הפסיקה להכין פופקורן. שושן התעורר. רוח. אדמה. הרגשתי שהסוף מגיע. הוא אמר לנו לפנות ימינה. ידעתי שאני הייתי בין היחידים שיחיו. הכנתי את עצמי למצב הנורא ביותר. שמעתי צעקות. "שושנה. שושנה." נכנסתי לגטו. רקדתי באלט.

דני: לעזאזל. אין לי זמן להכין עבודות. אנחנו גיבורי על – אנחנו צריכים לעשות דברים גדולים יותר!
בלום: גדולים יותר?
דני: גדולים עד כמה שהמוח שלך יכול לקלוט.
בלום: תודה, אני לא נעלב.
הכלב של דני פתאום הופיע ותקע על דני גרעפס, ואז הוא תקע עליו גרעפס בחזרה והחלה לולאה אינסופית של גרעפסים.
מרוב שהעבודה ארוכה – לא היה לי זמן להשתין בבריכה.