נמושה

"זה הוא?"
"כן כן זה בטוח הוא, אתה לא רואה שהוא הולך טיפה בצליעה?"
"לא מה אתה עיוור איזה צליעה בראש שלך?"
"נו תסתכל טוב, הוא מכופף את הברך .מי מכופף ככה ואין לו בעיות ברגליים?"
"אחי עזוב אותך…אתה חושב שזה נכון?"
"הוא וגבי? ברור. שמעתי חטף את המכות של החיים שלו והיום הוא יקבל עוד."
"מסכן..ככה ליפול על גבי..לא מה שאתה רוצה בחיים שלך."
"מסכן. טוב בוא אנחנו מאחרים לשיעור."
את השיחה הזו דיברו בניהם שני ילדים שישבו מאחורי. לא הסתובבתי כדי להסתכל עליהם. רק הקשבתי לאנשים רכלנים חסרי חיים שלא יכולים לשרוד 20 דקות בהפסקה בלי לדבר על אחרים.
הקשבתי לדבריהם עם הבעה ניטרלית. פוקר פייס.נכון שהם ישבו מאחורי. אבל אנשים שעברו מולי תקעו בי מבטים בלי בושה.
לפעמים לא הבנתי בשביל מה להיות מפורסם. חוץ מהכסף זה לא שווה את זה. אנשים רק מסתכלים עלייך, רוצים לגעת בך ולזכור את הרגע שהם ראו אותך.
הרגשתי חצי מפורסם. ההבדל היה שרק הסתכלו עלי. לזכור איך אני נראה לפני שמפוצצים אותי במכות. ואז כנראה אני אסתובב עם פנס תמידי בעין. אהיה אדם חשוב במקצוע שאבחר ואתראיין בטלוויזיה. וכשכול הבטלנים האלה ישבו מול בכורסה שלהם חסרי עבודה ויראו אותי. הם יקראו לבנים שלהם ויגידו:"אתה רואה אותו? אני הכרתי אותו לפני שהוא קיבל את הפנס."
אנשים הם בהחלט מטומטמים בימינו, אבל לך תסביר להם.
אגרפתי את היד שלי בכעס. שיחררתי לאחר דקה. הגידים שלי נראו על גבי ידי.
קמתי והלכתי לשיעור שלי. השיעור האחרון שלי. וגם של גבי. אחד מהאנשים שאני חושב שהם מטומטמים (שהם כמעט כולם).
הכול התחיל בזה שעליתי לי במדרגות אתמול כדי להגיע לשיעור. הוא נתקל בי בכוח. טען שאני "נגעתי בו" ו"שהוא אלוהים" ודרש ממני 10 שקל. כמובן שלא הסכמתי.
"מחר אתה מת נמושה. ב1 אתה נחשב אדם מת." והמשיך ללכת עם החבורה שלו. שצחקה כמו …טוב. אנשים מטומטמים.
הגעתי לשיעור שלי. שיעור ספרות. עוד פעם התיאורים והמחשבות של "בעצם הכותב התכוון ל.."
התכוון למה? החיים הם שחורים לבנים. לא אפורים. אין פה מה לפענח.
תמיד נכשלתי במקצועות המטומטמים האלה. לאחרונה כשבדקתי מה שבאמת מביא לך כסף זה עבודה מסודרת שמתקשרת למתמתיקה ושפות. לא "הסופר התכוון ל.."
אנשים הסתכלו עלי שוב בכזו התלהבות. הילדה שישבה לידי הסתכלה עלי כמעט כול 10 שניות. הרגיז אותי.
נגמר השיעור. וכולם התעכבו לראות מה אעשה. וכיצד אנסה להתחמק מהמכות שמגיעות לי. האם אקפוץ מהגדר או אצא מהשער האחורי, שלוקח 15 דקות הליכה כדי להגיע אליו?
ארזתי את הדברים שלי ויצאתי החוצה. ליציאה הראשית מהביה"ס.
גבי חיכה לי שם עוד מלפני הצלצול לדעתי, עם חברות המטומטמים שלו.
"בוא בוא נמושה, סוף סוף תלמד לכבד אחרים."
הפלתי את התיק שלי לרצפה, המשכתי להתקדם לכיוונו.
הם צחקו.
"אתה חושב שאתה הולך לתת לי מכות נמושה?" צחק גבי."למה מה אתה יודע?"
גבי דיי גדול עם שרירים, זה כן.
אבל גבי לא מתאמן באמנויות לחימה משולבות.
בששת הצעדים האחרונים שנשארו לי במרחק מול גבי. התחילו לצאת מהשער של הביה"ס תלמידים לכיוון היציאה הראשית. לכן מה שקרה ראו מספר מועט של מטומטמים (כולל המטומטמים של גבי).
קיצרתי את הצעדים ביני לבין גבי בשני צעדי ריצה. בצעד השני קפצתי והתרוממתי באוויר והנחתי לו אגרוף של יד ימין עם שני הפרקים הראשונים,ישר בתוך המצח.
גבי נפל על הרצפה, ולא קם.
חזרתי לכיוון התיק שלי. והרמתי אותו מהרצפה.
מטומטמים התחילו לרוץ לכיוון שלנו. יוצרים חצי מעגל.
המשכתי ללכת לכיוון היציאה . לסיים את היום המטומטם הזה.
"לאן אתה חושב שאתה הולך?!"
עמד מולי יוחאי. אחד מהחבורה של גבי.
מטומטם.
בפעולות של שניות הורדתי את התיק שוב,החזקתי לו בעורף עם שתי ידיים. כופפתי לו את הראש בכוח והנחתי לו ברכייה חזק למצח. חזרתי על אותה פעולה שוב, רק שהפעם באף.
התרוממתי וקפצתי עם שתי הידיים עדיין סביב העורף שלו. ובאוויר נתתי לו שתי ברכיות חזק בפנים. הסתובבתי באוויר והחזקתי לו את הראש עם יד אחת כשאני שם את הרגליים שלי בצורה אנכית לכיוון השני.
נפלנו שנינו.
אני קמתי מיד לאחר מכן. הוא לא.
לקחתי את התיק שלי. ויצאתי מהביה"ס.
מטומטמים.