נדודים

שוב פעם אני פה,אני בכלל לא מבינה מה הם רוצים מימני
מדברת לעצמי שוב בעודי מנסה לפרוץ את הדלת.
בכוחי האחרון הצלחתי לפתוח את הדלת,רצתי אל עבר היער
"עכשיו הם לא ימצאו אותי" מילמלתי לעצמי.
שמעתי צעדים קלילים הולכים לעברי
כתבתי מהר את הפתק ידעתי שאתפס
"שלום לקורא,קוראים לי טיילור
לפני שנה וחצי מצאתי את עצמי בבית נטוש ביער.
ניסיתי מלא פעמים לברוח,כל הזמן תפסו אותי
איימו עלי שעם אברח שוב ירצחו אותי.
בטח עד עכשיו אני נודדת ביער עזור לי.עזור לי!
אני רוצה להרדם בלי הפחד שמישהו יהרוג אותי!"
הצעדים התקרבו הצלחתי לשמוע אותם חזק וחזק הרגשתי שזה הסוף.
לקחתי את הפתק שמתי מתחת לאבן וברחתי,נעצרתי התנשפתי.
הרוח החזקה העיפה את שערי. עמדתי שם ליד העץ
הסתכלתי על הירח הוא היה גדול,רציתי לעלות עליו ולהשאר שם
שמעתי את הזאבים מייללים,הצעדים שוב נשמעו.
נשענתי על העץ וצרחתי:"עזוב אותי!לא עשיתי כלום!"
העזתי לפתוח את עייני ראיתי מולי ילד בגילי נראה מבולבל
הוא עזר לי לקום והראה את הפתק"את טיילור?"
"כ..כן" עניתי קפאתי מקור. לבשתי חולצה קרועה ומכנסיים קצרים
הוא הוריד מעליו את המעיל ושם אותו עלי
"אני גיימס,אני גר לא רחוק מפה בואי"
הלכתי אחריו,הייתה לי ברירה?
"אילו ידעתי שאת ככה סובלת הייתי מיזמן בא לפה"
פלטתי מפי: עם הייתה יודע למה זה קרה לי לא הייתה בכלל חושב עלי!
הצטערתי על זה… הוא נעצר הסתכל עלי שוב ואמר
:"את לא זאתי ש…את זאת! תתרחקי מימני!"
הוא ברח ונשארתי שם עם המעיל שלו,ידעתי…ידעתי שזה מה שיקרה….
שוטטתי ביער השמש התחילה לעלות נשענתי על העץ והתחלתי לבכות.