נאום הצלשניק

נאום הצלשניק

גידי נשען על גבו ליד הקשר וחיכה לשינוי במזג האוויר. היה חם, חם מאוד, מישקה פרנס אפילו חשב לעמוד במחסום ליד שכם ללא חולצה, הוא נמנע מזה רק בגלל הוראה מפורשת של יעבץ מפקד הכוח.

מכונית עוברת, בדיקת תא מטען, לא משהו מיוחד, עוד מכונית מגיעה, מה קורה לחבר'ה בשכם, הם עושים דווקא? רק לפני יומיים הראיס הודיע חד צדדית על הכרזת מדינה, היום זה אמור לקרות, ולא קורה שום דבר. גרינברג המג"ד הגיע במיוחד לפלוגה כדי לעדכן שיהיו מהומות, מה קורה פה?

המכשיר החל להרעיש, מישהו מדבר מן הצד השני. פורר המ"פ החל לדווח בקול ישראלי שורשי

שחבורת מפגינים מתקדמת מתוך שכם אל המחסום: "פרקו את המחסום, חיברו אל זומר שיגיע אליכם בעוד כשתיים דקות ועלו איתו אל הר גריזים על מנת לסייע לכוח נוסף שנמצא שם הכן, אשרו".

"גידי שים עליך את מכשיר הקשר והיצמד אלי, זנתי היה מוכן עם תחבושות למקרה של ירי, קמינסקי

ובועז אתם תלכו יחד עם יעבץ שיעלה גם כן אל ההר, אך לנקודה צפונית מערבית יותר מאיתנו, אחרי"

יא אללה איזה דבר מטורף, חשב לעצמו גידי, אני, זנתי החובש וזומר הקצין עולים אל ההר אל עבר הלא נודע, יתכן שיירו בנו ואהיה גיבור.

גידי שם על גבו את מנשא הקשר, סובב את כפתור הווליום ימינה והחל לצעוד לימינו של זומר.

אני הולך בראש הכח עם המפקד, איזו אחריות, האעמוד בזאת? חשב לעצמו גידי שעה שהלך ליד זומר הקצין ודיווח קצובות מיקום.

למטה בכפר שליד שכם כבר החלו להיזרק אבנים, חבורה של ילדים עמדה בקדמת הדבוקה והשליכה ומאחוריה חבורה מבוגרת יותר, מי חשב באותו רגע שזה רק המתאבן למה שיתחולל על ההר בצהרי היום.

זומר, גידי וזנתי התמקמו בקדמת ההר שמעל שכם וצפו במהומות. ההר היה מורכב משכבות של חול חום ולבן, עיניו של גידי החלו ליפול מעייפות כשלפתע פילח מכשיר הקשר את האוויר: "הם יורים עלינו הם יורים עלינו"

יריות החלו להישמע, נתיכי סלעים ואבק עפו מכיוון הנקודה שבה היה ממוקם הכח של יעבץ.

"קמינסקי פצוע, יורד לו דם מהראש, יורד לו דם מהראש" צעק יעבץ ברשת הקשר.

גרינברג המג"ד פנה אל זומר: "כריש א מכריש האם שומע, עבור", "כריש מכריש א שומע, נראה

שמישהו מהכח של כריש ב נפגע, מחכה להוראות, עבור", "כריש ב מכריש, האם פגיעה קשה?, עבור", "כריש מכריש ב, נראה שכן, הפרח לא מצליח לקום ודם רב ניגר מעל גבתו השמאלית, הפרח חייב פינוי מיידי, חוזר! הפרח חייב פינוי מיידי, שילחו מסוק, הכינו את חדר הטיפולים, לא הייתי ממליץ לפרח לעשות תכניות לחודש הקרוב".

אל החפ"ק שאורגן למטה בחטף, החלו להגיע כבר כל בכירי הגדוד והפלוגה, גרינברג, פורר, וקשטן הקמ"ן הסתודדו ליד חופת הג'יפ, "תגיד לי עומר, נראה לך שהם יצאו מזה שם למעלה?", "גרינברג, הייתי עם זומר מהיום הראשון בטירונות, אם יש מישהו שהייתי רוצה שינהל כזה אירוע, זה זומר". ג'יפ הגיע פתאום. דובי דוביק המח"ט יצא, טרק את הדלת וסינן: "מה קורה שם למעלה?"

הירי ניתז מכל עבר, כח יעבץ, כריש ב, היה מכותר, כל מה שהגן עליהם היה סלע שהחל להתפרק מכדורי הצלפים הפלסטינים שירו מכיוון גבעת המוסך, שכונת וילות שנבנתה זה עתה בשכם.

קמינסקי החל לאבד דם ולנשום בכבדות, היה ברור שאם הוא לא עולה בדקות הקרובות למסוק פינוי, הוא ישאר בהר בארור כל חייו. יעבץ ובועז הביטו בו בדאגה.

"כריש א מכריש ב, יעבץ אמר לי לאמור שהפרח חייב פינוי מיידי, מה קורה עם חילוץ? איפה אתם?

הוא על סף מוות", "בועז זה בסדר, היו רגועים, אנו חושבים כעת מה לעשות"

דובי דוביק נשען על מכסה המנוע וניגב את הזיעה ממצחו, "היי גרינברג, למה לא מחלצים אותם?"

גרינברג הסתכל על דוביק ולא ידע מה לענות, קשטן הוציא מפה מתיקו האישי.

זומר לקח את המשקפת והביט לכיוון קמינסקי שהיה מוטל שותת דם ליד הסלע. "זה נראה רע, אני לא יודע אם הוא ישרוד את זה, חייבים לעשות משהו". בנקודה הזאת החל לרוץ בראשו של זומר תמהיל

של מחשבות תהילה ולחץ של לפני אירוע גדול. גידי הסתכל בשעונו, השעה היתה 16:41. זנתי בדק את

חוסם העורקים שבכיס הירך, רוח החלה להעיף אבק טורדני, השמש סירבה לנוע לכיוון מערב. פיצוץ

נוסף נוסף נשמע מכיוון הסלע. מכשיר הקשר פלט, "כריש א, אנחנו נגמרים פה".

זנתי הבחין בקרע קל בכיס החולצה, כנראה מהשכיבה הממושכת על החול. לפתע קפץ זומר ממקומו והחל לרוץ לעבר הסלע.

קשטן הקמ"ן רץ לעבר גרינברג וסימן לו לעבר הקשר, כל החבורה רצה לכיוון הקשר.

"כריש מכריש א, הכח שלי נע לעבר הפרח במטרה לחלצו, האם קיבלת, עבור", "פנטסטי, קיבלתי, חלצו

אותו, חלצו אותו, שיוכל לצאת לאפטר כבר ביום חמישי הבא, עבור"

זומר רץ לעבר קמינסקי, זנתי וגידי רצו אחריו. החבורה הגיעה אל הסלע המנותץ ונשכבה על החול.

יעבץ צעק, "זה בוב", הוא התכוון לקמינסקי ששכב ליד הסלע. "לעזאזל, רק לפני חודש הוא עלה לארץ,

חייבים להציל אותו". אין ספק, לבוב קמינסקי, פטריוט עם תואר מהרווארד שעלה לארץ לפני חודש,

אסור היה למות. זומר הסתכל על יעבץ, "אתה צודק יעבץ, זה לא לטרון פה, אנחנו לא יכולים כל פעם

מחדש לקרוא לצעירים בתפוצות לבוא למדינה ואז לתת להם למות בקרב". זנתי הכין עירוי.

בשלב הזה הבין זומר שהסיפור נגמר וחייבים לחלץ את קמינסקי מהתופת לפני שיהיה מאוחר מדי.

"מעניין, נראה שזומר הולך לחלץ את הפרח", פלט דוביק. גרינברג המג"ד פנה לקשטן וביקש את המפה, עומר החזיק את שפופרת הקשר, "כריש א מבונדי, מה מצבך, עבור". לא היתה תשובה.

דוביק הפנה מבטו ימינה וצעק פתאום, "היי, תראו מה זה, הוא סוחב אותו". כל חבורת הפיקוד קמה

ממקומה ושמה ידה מעל עינה.

זומר שכב ליד קמינסקי וגידי הקשר, "אוקיי גידי, אני מרים עכשיו את קמינסקי על הכתפיים ורץ איתו

החוצה מההר, אההה יעבץ המשך לנהל את הזירה, בועז, ברגע שאסמן לך התחל לירות צרורות מהמקלע,

קדימה". בועז דרך המקלע ושם האצבע על ההדק. זומר הרים את קמינסקי והחל לרוץ.

כמו בסרט הוליוודי פרץ זומר מתוך האבק ורץ אל עבר שיפולי ההר. גידי דיווח בקשר, "אנו עם הפרח

בדרך אליכם, הכינו אינפוזיה ומסוק לפינוי".

"דוביק, הם בדרך לפה עם הפצוע" צעק גרינברג המג"ד וקפץ עם אגרוף מונף באוויר. "איך זה קורה בדיוק?" החזיר דוביק, "זומר רץ עם הפצוע על גבו והקשר שלו רץ לידו ומדווח מה קורה".

השנייה הסתכלו אחד על השני במבט של עוד ציון דרך בקריירה המשותפת כאשר לפתע פילח הקשר

את האוויר בנקודת הכינוס של בכירי החטיבה, "כריש מכריש א, הפרח הוצא מאיזור הסכנה, אני חוזר הפרח הוצא מאיזור הסכנה, עוד לא ברור מצבו, בעוד מספר רגעים נגיע אליכם". שאגות שמחה נשמעו,

כל הבכירים הניפו ידיים באוויר, "מדהים" שאג קשטן הקמ"ן.

זומר וגידי שנראו אך לפני רגע כנקודות קטנות בתוך מסך חול גדול, קרבו עתה אל נקודת הכינוס.

דוביק קרב לזומר, טפח על שכמו ולחץ את ידו, "כל הכבוד איש, אמליץ עליך לצל"ש", פורר קרב

לגידי ודפק אגרוף אל חזהו, "נהדר גידי, מהיום הראשון בטירונות ידעתי שאתה לוחם אמיתי".

בתוך כל ההמולה פלט לרגע גרינברג, "חבר'ה, מכל הסיפור, איפה החובש?", "זה בסדר", ענה לו

זומר, "הוא נשאר עם הכח של כריש ב בהר".

דוביק פנה אל הג'יפ, הוציא משם מיימיה ולגם מעט מים, לאחר שסיים, פנה אל שאר הנוכחים בנקודת הכינוס ופלט, "אוקיי חבר'ה, אני נוסע, ניפגש בבית הנשיא"

רוב המוזמנים כבר הגיעו לטקס הצלשים בבית הנשיא, בפינת שולחן המשקאות הסתודדו להם ראש

הממשלה, הרמטכ"ל, שר הבטחון וזמי גורדין אלוף הפיקוד. "תגיד לי הרמטכ"ל", "כן ראש הממשלה",

"אתה חושב שדוביק יגיע לטקס?", "אני לא רואה סיבה שלא, למה אתה שואל ראש הממשלה?", זמי

התערב, "חבר'ה בואו נהיה רגועים, כולם יגיעו יהיה בסדר, בכל מקרה דוביק לא אמור לתת נאום, מי שמחלק את הצל"ש ואומר כמה דברים לפני זה הרמטכ"ל, המח"ט לא ברשימה של הדוברים", "בסדר….בסדר", "תהיה רגוע ראש הממשלה, יהיה בסדר, יהיה בסדר".

בשלב הזה הגיעה לאיזור שעמדה בו החבורה, מכונית רנו לבנה ומתוכה הגיח דובי דוביק. דוביק קרב

לחבורה, "אהלן חבר'ה, מה קורה?", "טוב לראות אותך דוביק, כבר חשבנו שלא תגיע", הפטיר ראש הממשלה. בנקודה הזאת הטרף פתאום לחבורה בחור לבוש בגדים קצרים פשוטים וסנדלים. "תסלח לי,

מי אתה ומה אתה עושה פה?" פנה אליו שר הבטחון, "קוראים לי גדעון" ענה הבחור, "ומה לעזאזל אתה עושה פה?" שאל בזעף ראש הממשלה, "אני, אני בכלל מסיפור אחר" ענה הבחור, "אז תעוף לנו מהעיניים ותחזור לסיפור שלך" התערב זמי.

משהו הסיט את תשומת ליבו של דוביק, "היי חבר'ה זה זומר, הוא הגיע, יאללה בואו נתפוס מקום, הטקס

מתחיל עוד שנייה"

הרמטכ"ל כבר על הבמה, מוכן לשאת את הנאום שלפני, כאשר ראש הממשלה לחש משהו לזמי ולשר

הבטחון שישבו לידו, דוביק שישב ליד החבורה, שמע גם כן, "תגיד לי זמי, מי זה החבר'ה שיושבים ליד זומר בשורה פה מאחורינו?", זמי ענה, "זה כל החבר'ה שהיו באירוע, ראש הממשלה" זמי הצביע, "זה גידי הקשר של זומר באירוע, זה זנתי החובש באירוע, שניהם רצו יחד עם זומר לחלץ את בוב קמינסקי

שיצא בנתיים מבית החולים ויושב ליד בועז, ההוא שירה עם הנגב בזמן שזומר סחב את קמינסקי מחוץ

לזירת הקרב" ראש הממשלה סידר משהו בכיס, "אה, ובסוף השורה שם יושב יעבץ המפקד של קמינסקי

ובועז באירוע". שר הבטחון נראה כאילו דבר מה מטריד אותו ופנה לראש הממשלה וזמי, "חבר'ה אתם

מפריעים פה לאנשים לשמוע את הטקס, תפסיקו לדבר, תראו את הגברת פה, זאת מילי שוורץ, היא

אחותו של הרמטכ"ל, והיא עוד שנייה מתחרפנת לגמרי מזה שאתם לא נותנים לה לשמוע את אחיה נואם

עם כל הבלבולי שכל שלכם על מי יושב איפה". ראש הממשלה פנה למילי, "גברת יש לך איזה בעיה

עם זה שאני מדבר פה עם זמי", "האמת שכן, חבוב, אני באתי כל הדרך מאפקה לא כדי לשמוע את הזיוני

שכל שלך על בועז וקמינסקי, אלא כדי לשמוע את אחי הרמטכ"ל ואחרי זה את זומר. אז אם אתה יכול

לסתום את הפה שלך ולהפסיק להפריע, זה יהיה סבבה, אוקיי?", ראש הממשלה נראה המום קלות, אך

התעשת מיד, הפנה את מבטו לדוביק ואמר בבוז מהול בשיכר של הערכה, "טוב חבר'ה, אם אחותו של

הרמטכ"ל מבקשת, אז לא נפריע, יאללה בואו נהיה בשקט". לאחר מכן פנה למילי, "הנה אני בשקט",

"תודה". ראש הממשלה החזיר מבטו אל בימת הנאומים והכניס את ידו אל כיס מכנסיו.

"….אנו מברכים את כולכם, אנשי הצל"ש, חזק ואמץ, עלו הנה לקבל את הפרס אשר אתם ראויים לו"

הרמטכ"ל ירד מהבמה תוך שהוא חולף על פניו של מנהל הטקס שנעמד אל מול המיקרופון, "חברים,

כמדי שנה אנו בוחרים אחד מבין מקבלי הצלש"ים לשאת נאום, השנה יהיה זה סגן בנימין זומר שחילץ

פצוע תחת אש……", קמינסקי מחה דמעה, "……תוך סיכון חיים" מנהל הטקס עצר לרגע ומיד אחרי זה

הזמין את מקבלי הצלשים לעלות אל הבמה שאליה עלו בינתיים ראש הממשלה, שר הבטחון, נשיא המדינה, הרמטכ"ל וזמי אלוף הפיקוד. בזה אחר זה עלו מקבלי הצלש"ים אל הבמה, לחצו יד, החליפו מספר מילים עם הפמליה המכובדת, קיבלו את הצל"ש וירדו מהבמה בפנים נרגשות.

הפמליה המכובדת ירדה מהבמה, מנהל הטקס עלה והציג את זומר, "תודה רבה לכל מקבלי הצל"ש,

עלו והצליחו חברים. ועכשיו, קבלו נא את הנואם הראשי של הערב, סגן בנימין זומר".

זומר עלה אל הבמה בפנים שאומרות גאווה גדולה מהולה באמת פנימית שמתפרצת לפרוץ בכל רגע.

זומר הוציא מכיס המכנסיים האחורי דף והחל להקריא:

"כבוד הנשיא, כבוד ראש הממשלה, כבוד הרמטכ"ל, אדוני אלוף הפיקוד, ערב טוב לכולכם, כבוד

גדול הוא לי לקבל ממכם היום צל"ש של גבורה, נרגש אנוכי"

ראש הממשלה סינן וצחק בבוז, "אה, נרגש אנוכי, כל כך מלחמת יום כיפור"

זומר המשיך, "אתם בטח מצפים שאני אזכיר עכשיו את חנה סנש, ואיך היא היתה לי מודל לחיקוי

ואיך שראיתי בגיל שבע את מבצע יונתן נשבעתי באותו רגע שיבוא יום ואני אקריב גם כן למען המדינה,

ואיך כל פעם שאני רואה את הארכיון של מוטה ורבין נכנסים לכותל אני מתנפח. זובה, נשבר לי מכל ההצגה הזאת, קוס אמקום.

נשבר לי ללכת ברחוב כשאני חוזר מהבסיס ולדעת שאנשים מסתכלים לי על הדרגות כמו שמסתכלים

על כוכב פורנו, אתם שופטים את הסטאריות שלי על פי כמות הקוים שיש לי על הכתף. אם זה

לא היה שם, לא היה אכפת לאף אחד ממני, זה כל מה שחשוב לכם!!!! אני לא כוכב פורנו ראש הממשלה,

אני לא רקדן הומו בהיי פייב כבוד הרמטכ"ל. אתם יודעים בכלל מה זה צבא? אתם יודעים באמת מה זה

גיבורות?

HOW DOES IT FEEL מיסטר פריים מיניסטר?!!!!!!!!!!!

HOW DOES IT FEEL אלוף הפיקוד?!!!!!!!!!!!!!!!!!

נרדמת פעם במארב אדוני ראש הממשלה?

אתם חושבים שמארב זה שמונה חבר'ה שנראים כמו בסרט פעולה של צ'אק נוריס, שיושבים בשטח

בחולצות בלי שרוולים, שותים בירה ומספרים בדיחות תחת על ההיי סקול שלהם באלבאמה או ברמת

גן. בולשיט!!!!!!! אני אגיד לכם מה זה מארב באמת. אתה בא לשטח מזיע כולך מהליכה של שעה, כבר

לילה, אתה עייף, כולם עייפים. אז בוחרים כל פעם שניים שלושה שישארו ערים וכל השאר נרדמים על הסלע שהם נשענים עליו. עכשיו כאילו שבאמת מה שמעניין את אלה שנשארים ערים זה לשמור על כל השאר שישנים, כן בטח. אתה יושב שם, נשען על הסלע וכל מה שמעניין אותך באותם רגעים זה איזה מערכון של החמישיה או שמתנגן לך בראש שיר חדש של עוד משוררת מדבקה שתהיה בסוף ברמנית.

כן בטח, איזה מגניב זה להיות במארב. שטויות. עלינו מנחם גולן לא היה עושה סרט, ראש הממשלה.

רחש עבר בקהל, אלוף הפיקוד בדק משהו בכיס מכנסיו.

זומר המשיך, "אתם יודעים, לפני הרבה בא איזה כומר לאפיפיור ואומר לו: האפיפיור אני לא מאמין

יותר באלוהים, אתם יודעים מה האפיפיור ענה לו? תעמיד פנים. ובכן אני לא יכול יותר להעמיד

פנים ולשתף פעולה עם ההצגה ההזויה הזאת כאילו שאני איזה פוסטר פרסומת לסרט פעולה

מהתחת של מנחם גולן, נשבר לי הזין, אני לא גיבור. כשרצתי לחלץ את בוב רעדו לי הביצים,

פחדתי, לא ידעתי בהתחלה אם לרוץ, הפחד השפיע, אתם רואים, גם גיבורים מפחדים!!!!!!!!!

איזה שמוק ממכללה יוקרתית!!!!!!!!! הם דוחפים אותי ליער ומוציאים אותי החוצה רק

כשחסר להם גיבור……..אני מאתר כשרונות בחסד אבל זה לא מעניין אותכם!!!!!!!!!"

ראש הממשלה פנה לחבורה הבכירה שישבה לידו, "נראה לי שהוא קצת איבד את זה, מה דעתכם

שנלך להוריד איזה כמה כוסיות בבר של טיג'יי בנחלת יהודה?", שר הבטחון התערב, "חבר'ה

אנחנו לא יכולים ללכת עכשיו, בכל זאת הבן אדם חילץ פצוע תחת אש, אנחנו חייבים לתת לו

את הכבוד ולהישאר עד סוף הנאום", ראש הממשלה התעקש, על הזין שלי, אני הולך". ראש

הממשלה קם ממקומו לבד והחל לנוע לעבר מכוניתו, זומר שם לב.

"יופי ראש הממשלה, תלך, אתה לא מסוגל לשמוע את האמת!!!!!!!!!!!!!!", ראש הממשלה ענה,

"איזה אמת? מה אתה מזיין את השכל? כולנו היינו במארב, כולנו נרדמנו, אנחנו יודעים שמארב זה לא כמו בסרטים המסריחים של מנחם גולן, אנחנו יודעים את זה, אתה חושב שגילית פה למישהו את אמריקה? קוס אמק, נשבר הזין כבר מכל מיני פרובוקטורים בשקל שבאים לטקסים בבית הנשיא וחושבים שהם באמת מפתיעים מישהו. אתה יכול להמשיך את הנאום המזוין שלך זומר, אתה לא מחדש פה לאף אחד כלום. חוץ מזה, שאלוהים יעזור זומר, אתה כל כך לא מקורי, הזכרת פה את מנחם גולן פעמיים, ציטטת משפטים מסרטים, ומשירים ישנים של דילן בלי שקוראים לך יונתן גפן. נמאס לי, אני הולך לטיג'יי."

ראש הממשלה נכנס למכוניתו, התניע והחל להתרחק מהמקום, זומר הוציא מכיס חולצתו מגבת נייר, העביר אותה על מצחו והמשיך בנאום.