~לזכר 3 החטופים~
רוצה לקום בבוקר
לשמוע שהכל היה בדיחה
העם, שאת החדשות סוקר
יגלה שקרתה כאן 'פאדיחה'
הנערים חזרו הבייתה בשלום
תמורת סכום נאה של מחבלים
וצעקות שמחה ישמעו בכל מקום
מדן ועד מטולה, כל האנשים צוהלים
למה אנחנו חיים בעידן של מלחמות?
למה צריך לרצוח בני אדם?
אני יודעת שאלו משפטים של ילדות תמימות
שלא יכולות לראות כאב ודם
אבל למה אי אפשר לחיות אחרת?
למה אנחנו צריכים להילחם על פיסת אדמה כל כך קטנה?
למה דווקא אנחנו המדינה הנבחרת
שהערבים נלחמים עליה כאילו היא איזו פנינה?
המציאות היא לא ורודה
המציאות מלאה בכתמים שחורים ואפורים
למה אי אפשר להתייחס למדינה ערבית כאל ידידה?
אני בטוחה שגם אנחנו לא כל כך טהורים
נכון, הישראלים לא רוצחים
נכון, הישראלים רק סובלים
אבל גם הערבים מחפשים מקום שלו בו יחיו
כי במדינותיהם הם לא מאושרים ומבלים
כמונו.
תגובות (1)
זה ממש יפה, אבל הקטע של לשמוע שהכל בדיחה וישחררו אותם תמורת סכום נאה של מחבלים, אני לא חושבת נכון. אם כבר את מקווה משהו, אז תקווי שהכל בדיחה וצה"ל שחרר אותם והרג את החוטפים. זה חלום אמיתי.