לא כתבתי הרבה זמן, אני חושבת שאני מחכה תמיד שהלב ישבר

דילמה, אם הוא עבר הלאה.
ואני ניסיתי להמשיך קדימה
מה אני אמורה להרגיש?
כי עכשיו אני מבולבלת
מצד אחד, אני מרגישה עצובה
אבל כמעט באותה הנשימה גם חופשייה.
כל הסודות שלי נשארים כמוסים, הוא מישהוא
שרציתי לשתף אותו איתם..
אני אובססבית נתקעת על דברים אוגרת רגשות מכל הצבעים, אין כבר מקום לאוויר מכניסה רק רעלים.
רוצה את זה וגם מאד לא .
חופשי ומאושר הוא אדם שקרן?
מה הוא חופש מה הוא אושר?
במה הוא נמדד .?
הכל יכול להתפרק בשנייה, אני מעדיפה להישאר ללא אחיזה בשום דבר, כדי לא להרגיש בסוף את הטעם המר .
רוצה מאד אבל גם ממש לא.
החיים הם דבר מאד מאד מוזר
מה הם בעצם ביכלל?
אם אותם אי אפשר להגדיר במילים, ואת הסוף תקציר, מפיקים, ועורכים לא יודעים
ואלה שהלכו פתאום מתנדפים ברוח .
נותק הקשר אין שיחות לקו שלהם.
לאן הם הולכים
לאן אני ילך
לאן כולנו
לא כזה עצוב, מעקצץ קצת בעין.
בכל מקרה, בסיפור הזה אני הייתי נחושה
מאד לשחרר את עצמי
לעבור הלאה ראשונה.
וניסיתי, פייק איט אנטיל אי מייק איט
לא צלחתי נשאבתי עוד ועוד ועוד
בסוף הוא כן המשיך.
העבר לא נשען אצלי מאחור בקלות
הוא נוטה להשתלט על הווה שלי כמעט כל הזמן,

ניסיתי

מאד רציתי, אבל גם ממש אבל ממש לא.