כתיבת ביניים פרק 5

ראיתי את יותם ועמדתי לצחוק כזה חזק עד שכל העולם ישמע,יותם שם לב שאני עומד לצחוק,ושאל אותי:"לירוני מה אתה מצחקק שם?" אני נבהלתי ועניתי לו ברעד ובפחד:"אני אה לא אני סתם נזכרתי במשהו מצחיק…." רות נכנסה שוב לעניינים שלא שלה:"אלו מה קורה כאן אתם מדברים עליי עם זה עליי אז אתם תוש…" עצרתי אותה וצרחת:"שקטטטטטטטטטטטט את חופרתתתת!" יותם רות שתקו,היה על פני חייוך עקום ומזוייף,יותם הוריד את המשקפיים חייוכו ירד ועייניו נסגרו,הוא אמר לי בלחש וקצת בבכי:"לירון אני עם משקפיים,ואתה חברי הטוב,אז יש לי שאלה:למה אתה מתנהג מוזר בזמן האחרון?" שאלתי אותו:"למה אתה חושב שאני מתנהג מוזר?"
לחשתי לעצמי אוי לא הוא עלה עליי!מה לעשות? לברוח?,לתת לו כאפה ולברוח? ובזמן שאני חשבתי לעצמי הוא צעק:לירון! התעוררתי ממחשבותי ושאלתי: מה? יותם ענה:"לשאלה שלך אני רוצה לענות:"אתה מתנהג מוזר כי אתה מעליב ילדים,אתה צורח,ואתה פוחד ממשהו!מה קרה יותם?למה אתה מתנהג ככה?!" אני לא עמדתי בפני זה ואמרתי:הם היו המומים ממה שאמרתי,אז אני רוצה לספר לכם מה אמרתי להם:"אמא שלי הלכה לעבודה,כשחזרתי אבא היה עצוב נורא ושאלתי אותו:אבא למה אתה עצוב? הוא ענה:לאמא שלנו הייתה מחלה ולא ידענו את זה ובעבודה היא הרגישה שהיא לא נושמת ונפלה… שאלתי:איך אתה יודע את זה? הוא ענה:כי אחרי שחזרתי התקשרו אליי וספרו לי בהתחלה לא האמנתי אבל אז הבנתי שזה נכון.
אז כן זה מה שקרה לי אחרי כיתה א אבל זה עדיין איתי,אוי נכון אתם לא יודעים באיזה כיתה אני, אז ככה אני בכיתה ח בן 11 הילד הכי קטן בכיתה לצערי והכי נמוך בכיתה.וכן אני רות ויותם באותו גיל ותמיד אותה כיתה,אז אני לא הכי קטן XD
בסוף הלימודים ראיתי ילדה יפיפייה שהיא גם בת 11 אבל וחצי! שיערה בצבע חום בהיר עינייה בצבע תכלת מיוחדת כזאת וקראו לה ג'לומנט שם יפייפה כמוה אז התקדמתי אלייה אבל משהו עצר אותי………
ההמשך יבוא!