כמו סכין בלב

בשנות ה40 לחיי חיתי בברוקלין שבאמריקה ,
תמיד חשבתי שאני יודע תאמת על מישפחתי ותמיד היתי גאה בכך .
אך עד שהורי נפטרו ואני ישרתי תבית .
לא היתי בבית הורי שנמצא בגרמניה בעיר פרנפוק מי שהיתי בגיל 13 סבאתי גדלה אותי כאן באמריקה.
הורי היו עסוקים מאוד אז הועוברתי לאחיותך של סבאתי .
שהיתה חייה בי ברוקלין שבאמריקה .
האמת תמיד חשבתי שיש לי שורשים יהודים אומנם הורי היו נוצרים אח חשבתי והבנתי שיש משהוא במישפחה מיצד אמי זל שהוא יהודי.
טוב נחזור לעקר אני הגעתי לבית הורי שבגרמניה לאסוף חפצים חשובים לעשות סדר במה שהיתי צריך לשמור ומה שלא בשימוש לזרוק לפח ,
לא רצתי יותר מידי זבל או דברים חסרי חשובות לשמור רצתי לחנקות תבית לץ אותו ולמכור אותו .
טוב בדרך שאני פורק דברים מוסדר לי ערמה של דברים שאני צריך ומה שלא זורק לסקית זבל .
מצאתי מזבדה ישנה היא היתה נעולה בצורה ממש חזקה .
את המיפתח שפותח את המעזבדה לא מצאתי אז לקחתי פטיש ושברתי אותה כדי שאוחל לפתוח אותה ….
וילמצוא מה שיש בתוכה ..
וזה כאב כול כך מה שהיה שם מה דגלתי זה היה כאילו משהוא תוקע לי סכין בלב .
היה שם תעודת לידה עים צילום של תינוק וי זה היה אני .
בקיצור היה מכתב ליד זה והיה רשום את פרטי ופרטי הורי המאמצים אני נולדתי יהודי והורי אמצו אותי .
מישפחתי האמתית עברה לגיטו בגרמניה .והם נתנו אותי לכומר שהכומר זייף את שמי וסדר מיסמכי אימוץ להורי .
ולמעשה כול מי שאני ומה שאני היה שקר .
אני גדלתי בבית נוצרי וי חונכתי בביתי ספר נוצרים .
תמיד הרגשתי קצת שיש לי משהוא לא שייך או קרבה לדעת היהודית אך אף פעם לא הבנתי למה.בתא הפנימי. של המזבדה היה דרכונים ותמונות של הורי ועוד מיכתב של אמי האמית שכתבה לי מכתב .
המיכתב נכתב בשפה היידיש ואני לא ידעתי לקרוא או להבין ידיש לקחתי כמובן תמיכתב וי שזולגות לי דמעות מעיני אספתי תצמי מהרצפה לקחתי גם לתמונות של הורי האמיתים ותמונות בשחור לבן של מישפחתי .
ויצאתי מבית הורי .
מבית הורי טפסתי מונית ונסעתי ישר לבית כנסת במרכז העיר של ברוקלין
שנכנסתי לבית הכנסת שאלתי לשומר עים הוא יכול להביא אותי לרב של הקהילה היהודית בברוקלין
השומר הוביל אותי לחדרו של הרב .
בושתי לשומר . דפקתי בדלתו של הרב ושנחנסתי נקטתי אותו את הרב הצמחתי בצמרמורת .
יסתבר שהרב הזה זה דוד שלי אח של אמי שינצל ממלחמת העולם השניה .
אזה התרגשות עברה על שתינו בכי וצחוק וחיבוקים .
וההפתעה הכי גדולה היתה שאמי האמיתית שכתבה לי בידיש מכתב פרידה התנצלות היתה חייה היא נצלה מהמלחמה . ונוסף לזה גם אחי הגדול ניצל מהמלחמה ונותר לחיות אם אמי בי פרנקפוק .
ואני נדנדתי כמובן ניסינו לבית של אמי ואחרי זה באה אחי הגדול רובן .
מה שקרא שם אני לא יכול לתאר במילים .
אך אני אשתדל והגיד לכם שי אני נשארתי ילד יחיד ויתום מהורי והיני הגלגל נהפך ,ואני שוב לא יתום.
ולא לבד היני יש לי אח גדול וגם אמא יקרה .
אחרי מיספר שבועות ניפרדתי מימשפחתי וי מאמי דודי ואחי .
וחזרתי לאמירקה ולעיר ברוקלין ששם נימצא ביתי .
והזמן עבר לו מהר וי היני אני עוד מעט אחגוג את חג הפסח ומי הוזמן לחג הזה נכון לא פחות ולא יותר דודי ואחי ואמי .
טוב אני חייב לסיים תסיפורים הזה כי אני צריך לעזוב אכשיו ולסועדים ישר לסדה תעופה שהיסטוריון כדי לאסוף את מישפחתי אז בנתים שלום וחג שמח וההמשך יבוא עד לסיפור הבא .