כמה זה מתאים

כמה זה מתאים, שמאז אותה שיחה בשלוש עשרה אפס שלוש, נעצרו חיי.
כמה זה מתאים, שהדבר הראשון שרציתי לעשות זה לקום ממקום מושבי, כמה מאות מטרים מבית חאנון הארורה בה סיימת את חייך, ולעשות את הדרך לחולון, אותה היית אמור לעשות חי,ולא בארון.
כמה זה מתאים, שמהרגע ששמעתי את הבשורה האצבע שלי לא הפסיקה לרענן את הפייסבוק, בו כל החברים והאהובים שלך ספדו לך, כל אחד בתורו.
כמה זה מתאים, שהאדם שתמיד יש לו מה לומר, לא מוצא ולו מילה אחת לדבר.
כמה זה מתאים, שכל אותו זמן מאז בראש שלי הטיול שלנו לברלין, שם הכרנו ילדים פלסטינים ודיברנו איתם על שלום, ודווקא מרובי חבריהם, אולי אפילו שלהם נהרגת.
כמה זה מתאים, שבבוקר לווייתך הלכתי לים, כי כשעצובים הולכים לים. והגלים היו חזקים וגדולים, גבוהים ולוחמים, אבל עדינים ושקטים באותה מידה. כמעט כמוך. ונכנסתי לים, ונתתי לגלים לחלוף על פניי. והסכר הזה של הדמעות, שהרי גברים לא בוכים, נפרץ אצלי באותה שניה. גל ועוד גל ועוד גל, דמעה ועוד דמעה ועוד דמעה.
כמה זה מתאים, שילד מוצלח כל כך, יסיים את חייו בסמטאות של עזה, בן 21, צעיר לנצח.
כמה זה מתאים, שנשבעתי לעצמי שלא אפספס דבר בחיי, שלא אתן להזדמנות לחלוף, כי בכל רגע החיים האלו עלולים להיגמר, גם כשעוד לא הגעת לשיאם. כשאתה הכי פחות מוכן. ובמקום הכי לא סימפטי שיש.
כמה זה מתאים, שנפלת, ולא תשוב,
וכמה זה מתאים, שלעולם לא אשכח אותך.