ילד משחק שם לבד

ילד משחק שם לבד. איש זקן בסביבות גיל השישים נאנח ונשען על המעקה. חבורת נערים מפטפטת על המועדון החדש שפתחו. אישה מנשקת באי-רצון את בעלה. הנערה הזו אהבה לשבת על ספסל הבטון המלוכלך. הוא הסתכל על כולם. כולם. אבל עדיין לא מצא את מה שחיפש. עיניו סרקו את אזור הנמל הנטוש. עד שנחתו על פנייה של נערה צעירה עם פנים מוכרות. 'אוי לא..' הוא חשב בליבו. הנערה ברחה לפני שהוא היה יכול להגיד מילה. 'אוי לא, אוי לא, אוי לא!' הוא המשיך לחשוב. הוא מיהר אל ביתו הישן והמכוער ונכנס דרך הדלת המטונפת. הוא נשכב על מיטתו וחפר את אצבעותיו בשיערו הדל. הוא התחיל להרהר במעשה שעשה.
'מדוע עשיתי זאת?!' הוא חזר על המנטרה שוב ושוב.
'מדוע?! מדוע?! מדוע?!' השאלה המשיכה להציק לליבו אשר פעם בחוזקה.
הוא החליט שזה מה שהוא יצטרך לעשות כדי לשלם על מעשיו. זה הדבר הנכון לעשות. על מעשים רעים אתה נענש. הדבר הראשון שהיה צריך לעשות זה להוציא את רובו שנשאר מכוסה בדם ובזוהמה. הדבר השני זה היה להוציא פד נייר עבה. שם הוא יסביר את מעשיו. הוא צריך להסביר את מעשה בדבריו. הוא ניקה את הרובה שוב ושוב. הלוך וחזור. בליבו הוא התנגד למעשיו הנואשים, בראשו הוא תגמל את עצמו על כך שהוא יעשה דבר כל כך אמיץ. כמובן שמה שהוא עושה זה ממש לא אמיץ. אומץ זה לא העדר פחד, זה שליטה בפחד. הוא עצמו, לא ידע את זה. אז הוא הצמיד את עטו אל פד הנייר והתחיל לכתוב. כאשר סיים והרים את ידו בפעם האחרונה , הוא ניגש אל עבר הרובה. הוא לקח אותו בידיים המזיעות שלו וירה. כשל על הרצפה . חולצתו המלוכלכת שימשה לכרית והוא שקע אל תוכה. דם נזל מראשו. דם. דם. ועוד דם. על ידיו הדם נזל עד שהגיעו אל כף ידו. על בגדיו נשאר כתם גדול של דם. בראשו היה חור קטן שממנו כל הדם נזל.
"מה?!, מה?!, מה?!, מה קרה פה?!" צרחה חברתו הנוכחית אשר רצה לבגוד בה. היא התייפחה והתייפחה. לא שהיא אהבה אותו יותר מידי, אבל זה עדיין פגע בה. היא הרגישה את גופו הקר. הרגישה את ליבו חסר הפעימות. היא ראתה שבידו הקרה כקרח שוכן מכתב שמצופה בכתמי דם. היא שלחה את ידיה וקראה אותו במהירות.
"אם קראתם את מה שכתבתי, סימן ששילמתי את מה שהייתי צריך לשלם. משפט פתטי, לא?
כן, זה נכון. אני רצחתי את רוס אביסון. לא הרגתי. רצחתי. הוא האיש שהפך אותי למה שאני היום. להומו. אני לא יכולתי להתמודד עם המציאות. פשוט, לא יכולתי. אז רצחתי אותו. מעשה קיצוני. אבל אם הייתם במקום שלי הייתן מבינים למה עשיתי את זה. מכירים את ההרגשה הזו שאתם לא רוצים לשמוע את האמת? שאתם מעדיפים לחיות בשקר מאשר להתמודד עם המציאות?"
ילד, נער, איש זקן. חברתו, אימו, אביו ודודו. אף אחד, אף אחד! לא הבין את מעשיו ודבריו הקיצוניים. אף אחד.