יומני היקר\ חלק 2

"כבר חודשיים שליהי מנסה לדבר איתי, להגיד לי משהו, אבל אחרי מה שקרה…
אני לא סולח לה…
אבל אני עדיין אוהב אותה, היא כל כך כנה, יפה, וחמודה…
אני עדיין נחשב לחברה הטוב ביותר…
מעניין אותי מה עובר עלייה…"
קראתי ביומנו של עמיתי ומיד לאחר מכן סגרתי אותו ויצאתי להפסקה,
רק כדי שעמיתי לא יראה אותי קוראת ביומן שלו!
רגע אחרי שיצאתי התנגן באוזני התלמידים הצלצול החורק,
מבטי ביאוס נראו מכל עבר.
חזרתי למקומי בכיתה,
ראיתי את עמיתי,
לא התרכזתי בלימודי החשבון.
רק בעמיתי,
רגע אחר כך הגיע פתק מכיונה של מאיה
"היי ליהי! אנחנו הולכים היום לסרט,
אני, עמיתי, אורן ושי
רוצה להצטרף???"
הנהנתי בראשי לעבר מאיה וחיוך הופיע על פניה,
"יופי!!!"
היא לחשה בשמחה.
הסתכלתי לעבר עמיתי,
גם על שפתיו הופיע חיוך רחב,
שמיד נמחק.
בארבע,
איך שחזרנו מבית הספר,
הלכתי מיד להתקלח ולהחליף את בגדי בית הספר המשעממים.
זה עמיתי,
ואם הוא אמר למאיה שהוא מסכים שאני אגיע גם,
זה אומר שהוא כבר פחות כועס.
מאיה הגיעה אלי בשש כמו שהבטיחה,
כאשר היא מצוידת בכובע הצמר הצבעוני שלה.
שמלתי הפרחונית התנפנפה ברוח החורפית של תל אביב.
מיד הבחנתי באורן מסתכל עלי מהצד,
מנסה להסתתר,
אך ללא הצלחה.
עמיתי לא היה לצידו,
"היי ליהי!"
קפץ ממאחורי העץ,
"איפה עמיתי?"
שאלתי,
"הוא יגיע לקניון"
אמר אורן
אורן ועמיתי לא דיברו כל הסרט,
גם לא לאחר מכן שאכלנו בפיצריה הסמוכה לביתי,
"מישהו מוכן להסביר לי מה קרה?!?!"
התפרצתי בכעס
"כן"
"לא"
אמרו עמיתי ואורן יחד,
כל אחד מילה אחרת.
אורן אמר קצת בגאווה,
"כן!"
עמיתי אמר בפרצוף נבוך שהוא מצטער,
ושזה אישי מדי וביקש מיד מאורן שלא יספר,
אך אורן פתח
"הכל התחיל כש…"