יומנו של גברי -עשרה במרץ-

התעוררתי מאזעקה, לכן החלטתי אפילו היום לכתוב בך. מהר התארגנתי והתלבשתי לקראת הנסיעה ויצאתי החוצה, מחזיק בך בחוזקה. לקח קצת זמן עד שההסעה הגיעה, אבל בסדר. התיישבתי בנוחיות, מחכה לנסיעה משעממת וארוכה ביותר. הנהג התניע, והמשכתי לחשוב.
אני חושב ששש קטיושות נפלו. חמש באשדוד ואחת על המוח שלי. שמעתי לפתע אזעקה ומיהרתי לצאת מהמכונית. ככה גם עשו השאר ונצמדו לקיר. צפוף היה…
בכל מקרה, לאחר תום עת ההמתנה חזרנו למכונית. המשכנו בנסיעה ועצרנו בבית קפה ארומה, כנראה בכביש שש. על צג הטלוויזיה, למטה, נכתב כי יותר ממאה עשרים טילים נפלו בבאר שבע, אשדוד, גן יבנה ואשקלון.
המשכנו בנסיעה.
בסופו של דבר הגענו למלון, שם לא שמענו אזעקות.
חזרנו לביתנו, ואם אינני טועה הייתה עוד אזעקה אחת. מחר אין לימודים, ואני הייתי מאושר עד הגג. עליתי לדירתי מהמקלט המאובק, מחכה לשינה מתוקה ונעימה.