יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה :/
הם הלכו להציל את המולדת…
הם הלכו כדי לתת לנו להתקיים..
הם הלכו כדי שלנו יהיה טוב..
הם הלכו בידיעה ש..שהם אולי לא יחזרו..
החיילים שבכל רגע נתון מקריבים את חייהם בשבילנו, כל יום שעה שעה שניה שניה, מגיע להם הרבה יותר ממה שנותנים להם. הם מגינים עלינו.
היום אנחנו בוכים עליהם, מחר אנחנו נשמח בזכותם.
ועכשיו לסיפור :
המורה שלי לאומנות היה לה בן, בן שהיא נורא אהבה.
הוא היה בן 18 וכמו שאר האנשים במדינה הלך לתגייס לצה"ל..
בזמן שירותו הייתה מלחמת לבנון השניה, שם הוא נפל בקרב נגדם.
אימו שהייתה באותו זמן בתאילנד, ששמע שבנה נפצע ישר חזרה לישראל, להיות לצידו.
זה היה מאוחר מדי..
מאותו יום מציינים אצלנו צעדה לזיכרו, ויש על שמו מצפה 'מצפה לירן'
הוא הקריב את חייו כדי שחבריו, משפחתו, ושאר המדינה יוכלו לחיות.
יש עוד המון סיפורים של המון משפחות, ואני בטוחה שהם מרגשים.
זה הסיפור היחידי שאני מכירה ושומעת עליו מדי שנה.
אני משתתפת בצערם של כל המשפחות שאיבדו את ילדהם.
יהי זכרם ברוך …
תגובות (0)