טיטאניק- הרגע של הטביעה

שלום, קוראים לי יונתן, ואני אספר לכם על סיפור גבורתי בטיטאניק.
כמו שכבר רובכם שמעתם, לא היו הרבה ניצולים מהטיטאניק, אחת האוניות הגדולות בעולם.
אבל אני אחד מהניצולים ששרדו את הנפילה של האוניה.
בשנת 1941 האוניה יצאה למסעה ואני הייתי בן 19, אולי הייתי צעיר אבל גיבור.
אחד הימים שהאונייה שטה לה בים התנגשה בעצם בלתי מובן, שרוב האנשים בטוחים שזה היה קרחון ענק.
אני וחברי הטוב היינו על הסיפון וראינו את כולם נכנסים לפניקה.
עד שאיש אחד לא בא ואמר לנו מה קורה לא ידנו כלום.
ידעתי שאם לא אעשה מעשה כלום לא יקרא, וכולנו נתבע יחד עם האוניה.
כשהיותי בן 15 עשיתי זריקות נגד קור אז מיד קפצתי למים.
מצאתי כמה חלקים של סירות שנשברו והרכבתי מהם סירה אחת קטנה.
מצאתי כמה חלקיקי אוכל שעדין היו אכילים ושמתי אותם בתוך הסירה.
אמרתי לחברי הטוב לקפוץ לסירה והוא מיד קפץ ונחת ישר בתוך הסירה.
בדרך נפלו עוד שני אנשים וביינהם ילד בן 10.
ברגע שראיתי את הילד עטפתי אותו במעיל שלי ואמרתי לו שינסה לעצום עיינים ולחקות שכל זה יגמר.
לקח לנו שלושה ימים להגיע לאיזה אגם קטן באזור סין, אבל כולנו שרדנו.
כשהגנו בחזרה לאנגליה כולם בירחו אותי ואפילו מצאתי לי אישה.
אני וחברתי שמצאתי, וונדה, טסנו לאמריקה והקמנו בית.
ובגלל שליד בן העשר לא היו הורים מכיוון שטבעו עם הטיטאניק אימצנו אותו.
ובסופו של דבר קראו לילד מארק.