חיים שלעולם לא ישובו
פעם ישבתי וחשבתי
על החיים שלעולם לא ישובו
על ילדים שלא ישובו לצחוק
ועל תינוקות שגמרו רק לינוק
על כל השש מיליון שנהרגו
ועל לכ אלו שנשארו
על אלו שצריכים כל חייהם
לראות את התמונות
של יקירהם
שנלקחו מהם בבת אחת
ובלי לאמר שלום
על ילד שכל חייו חיכה
לאמא שתחזור
לקחת אותו
או לפחות לאמר
שלום
אז לפעמים צריך גם לחשוב
על אלו שנותרו
כי מי שעזב
עכשיו בגן עדן
ומי שנשאר
עד עכשיו
עדיין
בגהנום…
תגובות (6)
לא רק אותך אלא גם אותי ואני חייבת לציאן שכתבת פשוט מאוד יפה ומרגש
ואני מדרגת 5
אוהבת שרית
ולילה טוב:(
האמת היא שגם לי זה מאוד כואב ביום השואה.
וזה היום היחידי שאני מרשה לעצמי לבכות בו!!
הכתיבה שלך מעולה ואני מחכה שתעלי את הפרק הבא של הסיפור שלך(;
❤ יו
תודה רבה רבה;)
ואני ימשיך אותו כשיהיה לי מצב רוח מתישהו*-*
אוהבת המון
שובל
זה ממש יפה ומרגש :/
יום השואה תמיד עושה לי עצוב … במיוחד הסרטים של השואה :/
אוהבת אותך ❤
אני מאוד אוהבת את הסרטים של יום השואה אבל השנה אין לא את הפסנתר ולא את ״רשימת שינדלר״ ואין השנה את ״יומנה של אנה פרנק״ ולא את ״ האי ברחוב הציפורים״ אני לא בטוחה אם זה הזה הסרט הזה על האיטלקי יהודי שהתחתן עם איטלקייה גויה ויש להם ילד והנאצים לוקחים את האבא ואת הילד ואת הדוד של האבא והאמא משכנת את הנאצים לקחת גם אותה והאבא והילד לא יודעים שהיא גם באה ואז הם מגיעים לאושוויץ והם מגלים זה אמא גם שם והאבא מחביא את הילד כדי שלא יקחו אותו ל״מקלחות״ (מי שלא יודע זה תאי גזים) ובקיצור הסרט שאחינועם ניני שרה שם (כן יש לנו אותו שם משפחה והיא בת דודה שניה שלי) בקיצור יום עצוב שיש בו סרטים ממש מעניינים
״הפסנתרן״*