חייל גיבור!

״אבא הולך להילחם ברעים שמאיימים על הארץ שלנו…״ אבא אמר בעוד אנחנו יושבים על המזרונים הלא נוחים שסידרנו לנו באוהל הנמוך והקטן ״אבא הולך להילחם ברעים ולצאת גיבור, ויום אחד גם אתה תעשה את זה, נכון?״
״אני יהיה גיבור!״ אמרתי בגאווה
״ילד שלי…״ אמר בזמן שהוא משפשפ מהר את שיערי באצבעותיו ומבלגן אותו, מזל שאני צריך רק לנער את הראש חזק והוא חוזר לקדמותו,
אני נשכבתי לישון ואבא כיסה אותי בשמיכה חמימה ״אבא אתה תחזור נכון?״
הוא היסס לרגע ואז אמר בהחלטיות ״כן, אני אחזור״
״אז כשתחזור נלך עוד פעם לדוג, נתפס על הרים ונעשה אוהל קטן וצפוף כמו היום?״
״כן, בהחלט היה כיף היום..״ לא ידעתי אם זה עונה על השאלה שלי
אבא נשק לי על המצח ללילה טוב ואמר ״אבא מבטיח לחזור״
הינהנתי וישר נרדמתי, ההיתי עייף מהיום הכלכך מהנה שהיה לנו ביחד, הלוואי שנוכל לעשות את זה שוב שייחזור.
בבוקר כשקמנו מוקדם קיפלנו את האוהל לקחנו את הדברים והעמסנו אותם ברכב של אבא,
הוא הסיע אותי אל אמא
בזמן שאני רצתי אל אמא כדי לספר לה איזה כיף היה לנו אבא הוריד רק את הציוד ששיך לי והוריד אותו בפתח הבית,
לפני שהלך נשק לאימי על הלחי
ואותי חיבק חיבוק גדול ואוהב ואמר ״היום הולדת שלך עוד חודש…״
״כן, מה תקנה לי?״ אמרתי ברוב חוצפתי
״אל תדאג אני אבוא ליום הולדת שלך ואני אקנה לך מתנה גדולה גדולה!״
״ישש!״ צעקתי ואבא נכנס לאוטו נופף לנו לשלום
אני ואימי נופפנו לו לשלום חזרה…
ראינו אותו נוסע במורד השביל נהיה קטן יותר וקטן יותר מהמרחק עד שנעלם לגמרי.
וזהו, זאת הפעם האחרונה שראיתי אותו
הייתי בן עשר אז, אבל למרות זאת אני זוכר מה עשיתי כשאמרו לי שהוא כבר לא יחזור
ואני אפילו זוכר מה עשיתי ביום-הולדת שלי כשהבנתי כשהוא כבר לא יבוא…
זה היה עצוב
לא רציתי לאכול חודשים
לא שיחררתי, לא רציתי לשחרר
אבל ידעתי שאבא שלי מת גיבור!