חברים טובים

פעם היו שני ילדים שלומדים בכיתה ו ששמם הוא ניקו ו דיויד והם לא למדו כלכך ברצינות הבריזו משעורים אבל זה לא כלכך חשוב פעם נתנו להם ריתוק ונעלו את הדלת והם לא יכלו לצאת הם ניסו להתקשר לחבר והוא לא ענה ואז הם התקשרו למאי וליד הבצפר היו מזרונים כי אהבנו לעשות סלטות והיא הביאה מזרון והיינו חייבים לקפוץ כי הבצפר נגמר ולא פתחו את הדלת ואני(ניקו) שברתי את הרגל כי נפלתי על המזרון לא כלכך טוב ולא יכלתי ללכת והמורים היו ממש רעים!!! אז דיויד עזר לי ללכת למרות שהיתי בערך נכה כי המורים אמרו שלא משנה מה חייבים לבוא אז המורה לא שם לב שיש לי גבס ונירדמתי והוא נתן לי מכה ברגלי ופיטרו אותו ואמא שלי טבעה את המורה והוא אמר שכשה יחזור אני יצטער מאוד שזה מה שקרה ואז אני צחקתי ואז איכשהוא קיבלו אותו לבצפר עוד פעם והוא נעל אותי בחדר ולא הצלחתי לצאת והייתי לחוץ מה אמא שלי תחשוב ואיך אני יאכל ואחריי יום דיויד התקשר אליי (נגמרו לי השיחות אז לא יכלתי להתקשר) וביקש ממני לצאת לעשות סלטות וסיפרתי לוו על המקרה והוא לא ידע מה לעשות כי גנבו את המזרונים אז הוא אמר בוא קפוץ עליי ואני פחדתי כי הרגל שלי עדיין לא הבריאה ו הייתה לי מצית שיחקתי איתה ובטעות שרפתי נייר ואז הייתה שריפה בכל המקום ואני נבהלתי עפתי אחורה ודיויד צעק תיזהררר!!!!!!!!! ואני נפלתי עליו וכמעט הרגתי אותו התקשרתי לבית החולים מהפלאפון שלו ולקחו אותוו רצתי הבייתה לאמא שלי והיא אמרה שהיא ממש דאגה והזמינה משטרה שתחפש אותי והיא חיבקה אותי חזק ושאלה עם אני בסדר ואמרתי שלא ממש כי לקחו את דיויד לבית החולים כי .. סיפור ארוך אני יספר לך בדרך רק תסיעי אותי לבית החולים סיפרתי לה את כל הסיפור וכשה הגענו רצתי מהר מאוד לדיויד וראיתי אותו הרגל ושתיי הידים שלו היו שבורות ואני כלכך הצטערתי שזה לא קרא לי במקומו היו לי כלכך יסוריי מצפון בגלל זה והוא אמר לא נורא העיקר שהצלתי אותך ואז עברו 7 חודשים וראיתי אותו סוףףסוף בריאא ושלםם איך שמחתייי!!!!! אמרתי לו אני חייב לך את החיים שלי לא משנה מה והוא אמר שאני החבר הכי טוב שלו ובגלל הוא הציל אותי ואז הגיע החופש הגדול והוא בא אליי המורה הנורא הזה בא אליי כלכך פחדתי ואז גיליתי שהוא בא להצטער ו אכשיו הוא סיפר איך שהוא מתנהג טוב לתלמידיו בכיתה ואני ממש שמחתי שילדים קטנים לא צריכים לסבול כמוני בחופש הגדול דיויד בא אליי המון שיחקנו המון במשחקי זומבים ומפלצות ואז הוא בא אליי לישון אצלי או יותר נכון לשחק כל הלילה ו אמא שלי ישנה ולא שמעה כלום ואחריי 60 ימים חזרנו לבצפר יותר נכון לחטיבה חטיבת פנטרבורג הישנה הלכנו וקיוינו שהמורים יהיהו טובים לא כמו ביסודי ובדרך ראינו כלב מסכן וחמוד בלי רגל החלתנו להביא אותו איתנו לכיתה ולשים אותו בתיק של דיוד והוא היה בשקט למשך שיעור שלם ואתם לא תאמינו הוא עשה את צרכיו בתיק של דיויד דיויד כלכך כעס שרצה להעיף את הכלב הזה רחוק מהבצפר ואש לשימחתי גיליתי שיש הפסקה של שעה אז הלכנו ונתנו אותו לתנו לכלבים לחיות וזהו כשה אחליט מה יהיה ההמשך אני ימשיך