ואיפה אתה עכשיו?

איפה אתה עכשיו?
כואב לי הכל, כפות הרגליים שלי פצועות, הידיים שלי שרוטות, הפנים שלי מאובקות.
שחיתי באמזונס, טיפסתי על ה-אוורסט, הלכתי ימים ולילות במדבר סהרה, סחבתי תיק מלא בזיכרונות, שהיו המזון שלי בכל התקופה הזו.
הזיכרונות שלנו ביחד היו המקור שלי לחיים בכל המסע הזה. בכל פעם שבכיתי ורציתי להישבר, לוותר על למצוא אותך, הייתי נעצרת, פותחת את התיק, ונזכרת בכמה אתה חשוב לי. הזיכרונות שלנו נתנו לי כוח לא לוותר.
טיילתי בכל העולם.
ראיתי נופים מרהיבים ותרבויות נידחות. ראיתי אנשים מאושרים יותר ומאושרים פחות. ראיתי חיות המנסות בכל כוחן לחיות. ראיתי ילדים חולים מכוסים באלפי שמיכות. ראיתי מיליוני נחלים ונהרות. התגברתי על הפחד שלי מזיקיות. אימצתי לי שני חלזונות.
עשיתי הכל בשביל למצוא אותך.
הכל.
ואיפה אתה עכשיו?
לא מצאתי.
האמן לי שניסיתי.
ניסיתי יותר ממה שאפשר בכלל לתאר.
ובסופו של דבר, מצאתי משהו שבכלל לא חיפשתי.
מצאתי את עצמי.
גיליתי שאני לא פחדנית. גיליתי שאני מסוגלת. שאני גדולה מהחיים. שיש בי רצון לתת. שיש בי מקום להכיל את כולם. שיש בי יצר הרפתקני. שאני צריכה להאמין בעצמי. שעברתי מסע מטורף כזה.
מצאתי את עצמי.
ואיפה אתה עכשיו?
לא מצאתי.
ובעצם, זה כבר לא ממש משנה.