הקרבה, הקרב על החיים חלק א'

הם נכנסו לבית שלנו בריצה, לבושים בשחור עם מסיכות שחורות. "לא!" צעקתי והגנתי על אחותי הקטנה.
"הם שישה" צעק אחד. היה לו מעין מבטא… אבל לא יכולתי לשים את האצבע שלי על זה. הם תפסו את אמא שלי ושמו לה מטלית על הפה. לפתע היא כבר לא זזה ולא צרחה ולא בכתה. אחר כך הם תפסו את אחי הקטן שנלחם ושרט ומשך, נתנו לו אגרוף ושמו גם עליו מטלית לבנה.
אחר כך הם התקרבו אלי ואל אחותי. רצנו מהר ככול שיכולנו לעבר הספה וזרקנו לעברם כריות, צעצועים וכל מה שמצאנו, אבל הם תפסו אותה ומשם הכול נהיה שחור.
הדבר האחרון שאני זוכרת, היה את אבי נלחם למען יקיריו. למענינו, ובסוף גם הוא נופל ושוב המטלית מופיעה.