הפעם הראשונה שנשברתי

אני אפילו לא רוצה להיזכר . אבל קשה שלא לזכור . ברגע שהוא נכנס לי לחיים ,
היה לו קשה לצאת. ברגע שהוא נכנס לי לחיים , התחלנו התחלה בלי סוף . ברגע שפגשתי אותו לראשונה , שוב לא הייתי אני הרגילה . זה קרה לפני שנתיים , אבל נראה כאילו קרה אתמול . בכל חיי חוויתי הרבה משברים , ונשארתי חזקה , אדישה . אמא שלי התאבדה ואבא שלי בכלא , אח שלי מת כשהיה בן שנתיים – ואחותי הגדולה ברחה עם ערס אחד לפני שנה .
ואני נשארתי לבד , יתומה . אבל חזקה . חזקה מדי . שמרתי בלב , עיניים קפואות ולבנות , פנים חיוורות וקשוחות . ניסיתי להישאר מה שהייתי , אבל השתנתי . נעשיתי קפואה .
ואז גילו שיש לי סרטן . ולא בכיתי , נשארתי אדישה . כבר חוויתי הפתעות בחיים , כבר חוויתי דברים גרועים מזה . כבר ידעתי שאין לי עוד טעם לחיות , ידעתי שטוב לי למות . אבל לא ספרתי . עברתי לבית החולים , לעשות בדיקות , ניתוחים . עברתי לגור עם עוד ילד בן שבע בחדר . בהתחלה חשבתי שיהיה לי נורא , כי ילד קטן – זו אחת הצרות הגדולות בעולם . אבל הילד היה מספר לי על סיפורים דמיוניים , מעודד אותי , שר על הבוקר שירים של ילדים , מצייר על דפים שהאחיות מביאות לו . בלעדיו היה לי קשה . הוא עשה לי טוב , הראה לי שיש עוד תקווה . אבל העיניים שלי נשארו אותן העיניים , והפנים חסרות החיוך נותרו אותו הדבר .
ונשארתי אדישה לניתוחים . נשארתי אותו הדבר , כי אף אחד עדיין לא אצליח להגיע אל הלב האמיתי שלי . יום אחד קמתי ואורי ( הילד שגר איתי בחדר ) לא היה לידי . שאלתי את האחיות איפה הוא , והן אמרו שהוא עובר כרגע ניתוח . עדיין לא נבהלתי ולא נדלקה אצלי בראש נורת אזהרה . נשארתי אדישה . אורי לא חזר גם לא יומיים לאחר מכן . ואז הבנתי שקרה משהו .
שאלתי את הרופא שלי מה קרה , והוא ענה שמצבו של אורי קשה . מאד . ולא נבהלתי מאד , כי ידעתי שאורי מספיק חזק בשביל לעבור את זה . סמכתי עליו . כעבור שבוע אורי חזר , ואני שמחתי . ושוב , הכול חזר להיות כפי שהיה . ולא אורי ולא אני הזכרנו את מה שקרה .
וכבר לא התייחסתי לזה שמצבו של אורי הולך ומדרדר . עד שיום אחד , אורי התעלף באמצע שדברנו . מהר לקחו את אורי לחדר ניתוח , ואמרו שאקווה לטוב . וקיוויתי , אבל זה לא עזר . ולמרות שידעתי מה יקרה , לא רציתי לחשוב על זה , לא רציתי כלום חוץ משאורי יחזור .
אבל הוא לא יצא מחדר הניתוח , ולא חזר לחדר . לבסוף שאלתי את האחיות איפה הוא, והן , ללא רחמים , ענו שבשמיים . וזה , זה מה ששבר אותי . יותר מהכול . ובפעם הראשונה , על פניי עלה חיוך עצוב אך לא חיוור , ועיני הקפואות נתמלאו דמעות לחות .
וזה , זה מה ששבר אותי .