המדים של אבא

אבא תמיד מספר לי מה הוא עבר בצבא. הוא אמר שהוא איבד חברים, ושהוא הלך למלחמות, המדים תמיד היו מגואלים בדם, ועייני אימי תמיד היו בוכיות, היא רצתה לאמר שהכל בסדר אבל היא שתקה. אני זוכרת שאבא חזר מהצבא, פתאום הכל היה נראה נכון, שאין מלחמות, רק אני והוא בדשא שבחצר, הוא דגדג אותי וצחקנו אך עוד באותו יום הוא שוב הלך..
רציתי לבכות להגיד לו שישאר, רציתי שינסה גם להבין אותי. היום הוא מספר לי על הנצחונות הרבים, על הגאווה הצבאית, ועל ההקרבה למדינה.
היום בערב נחזור לשגרה כאילו כלום לא היה, אבל אני תמיד מאמינה שהחיילים שהקריבו נפשם עדיין בקרבנו! וכמה שזה כואב בזכותם כאן כולנו עומדים על אדמת ישראל
"טוב למות בעד ארצנו"
יהי זכרם ברוך.