G-dragon
אני יודעת יש לי נטייה לתת שמות של בנים לבנות, אבל אם לחשוב בכנות אז אין שמות לבנים ולבנות :) מקווה שתאהבו.

הכנפיים של סורן – הקדמה+הרשמה

G-dragon 19/01/2016 1139 צפיות 9 תגובות
אני יודעת יש לי נטייה לתת שמות של בנים לבנות, אבל אם לחשוב בכנות אז אין שמות לבנים ולבנות :) מקווה שתאהבו.

גם בימים שבהם מאקי נהגה לספר לנו סיפורים ליד האח, בימים שבהם רק למדתי את כוחו של המעוף, היה לנו רע. גם אז הרגשנו משהו שלא טוב מתרחש. אך המילים המפתות, המסתלסלות, שגורמות לך להקשיב ללא שליטתך היו כוחה של מאקי. היא ישבה באותם ערבים, והמילים זורמות מפיה כמו מנגינה, כה עדינה, אך בו זמנית קשה יותר ממתכת וכואבת יותר מנפילה. רק למאקי היה כזה כישרון מיוחד, לשאר האחים שלי לא היה כישרון הקשור לפלאים ויצירות, רק של מאמץ פיזי, של עבודה קשה ושל הקשבה לאנשים כמו מאקי שידעו לכשף אותנו ולמשוך אותנו לתוך עולמות חדשים. וכעט אני מתוודה, אני כמו האחים שלי רק שאני בת כך שאת המאמץ מכבידים עלי פי כמה יותר. אבל ישנו דבר שמאקי והאחים שלי אוהבים יותר מכך השאר וזה הוא המעוף.
"היו זמנים בהם לא היה ידוע כוחו של המעוף, כוחם של התחושות והמאמץ הנפלא, ואת הגמול שבא לאחר מכן… האושר הטהור! היו אנשים אשר היו כה קשורים לאדמה אד שנבלעו בה, ולא נראו יותר לעולם. למרות שדורות רבים של אנשים חיפשו את קרוביהם הם לא נמצאו יותר אף פעם. אך כמו שקורה בסופו של דבר, מישהו חייב לפרוץ את החומות, ובמקרים מסוימים לפורר אותם. זהו היה ג'טיו הלוחם הנודע בימינו." כל המבטים הופנו אלי, בעודי מסמיקה במקומי, כל אחי ידעו שאני היחידה שראתה את ג'טיו בפעם האחרונה, גם מאקי ידעה זאת. הם החלו להתלחשש וכמה מהם אף הראו לי סימן גס, האגודל בין האצבע השנייה לשלישית. מאקי הביטה בי במבט ריקני ולרגע נראה לי שבעיניה הבזיק כעס.
"ג'טיו נרדף אחרי חבורת בריונים רוב חייו," הודתי בליבי אל מאקי שהמשיכה את הסיפור ובכך קטעה את הלחישות הכואבות. "באותו היו הם השיגו אותו וחתכו את כל גבו, לאחר שהם הלכו ג'טיו הרגיש תחושה מוזרה בגבו, הוא הרגיש שדבר מה תקוע לו בפנים. הג'טיו שלח את אצבעותיו והוציא נוצה מגבו, נוצה היחידה בסוגה. ג'טיו המשיך להוציא נוצות מגבו, אך הפעם הנוצות היו מחוברות אחת לשנייה, לאחר סבל וכאב רב הוא גילה מה הסתתר בו, עמוק בתוכו. כנפיים." עינייה של מאקי נצצו, כולם בלעו את מילותיה בשקיקה ורק אני מיששתי את אותו החלק בגבי ונאנקתי בכאב.
"הוא עשה זאת מספר פעמים, וגילה שכאשר הוא מוציא את כנפיו גודל גופו קטן, ולאחר כמה ימים הוא מצא דבר מה נוסף, אם הוא התרכז בכנפייו ורק בהן הוא הפך לציפור." מאקי לא המשיכה, היא קמה מהערסל ליד הפינה ואז משכה את האח הכי קטן, שיו, מהשטיח. "אני מברכת אותך שיו, כעט אתה נחשב לחלק מהמשפחה, תראה לנו את המעוף שטמון בך." שיו הסמיק קלות, פרא את שערו השחור ואז הוציא את הסכין הקטנה שיש לכל אחד ששולט במעוף, הוא התפשט, מצא את האזור בו צריכות להיות כנפיו ואז תקע את הסכין בשכמות. הוא התאמץ לא לצרוח, אך לא מהסכין, אלה כאשר החל להוציא לאט ובזהירות את הכנפיים שלו. הן היו שחורות כמו של עורב, מספר טיפות דם שזורות בהם כמו פניני השטן.
כולם חיכו עד אשר הרים שיו את מבטו וחייך כאשר מספר דמעות זולגות על לחייו. הוא התנשם בכבדות וניסה לא לאבד את ההכרה. עברו כמה רגעים ואז כולם קמו מהשטיח והחלו לברך את שיו, להתבונן בכנפיו ולהוריד את הדם מהנוצות. ואז זה קרה, נצמדתי לדפנות השקע בעץ וניסיתי לנשום אך הרגשתי את זה, את הלב פועם במהירות. פלטתי צווחה קטנה ובעודי מנסה לצאת מביתנו מאקי נעצה בי מבט מקפיא. זה היה מבט של שנאה. היא מיהרה להתקרב אלי בצעדים מהירים ואז להוביל אותי כמעט בדחיפה החוצה.
"שוב ההתקפים שלך, את יודעת כמה שקרים הייתי צריכה להוציא מפי בשביל להשאיר אותך בחיים?" מאקי לחשה ועייני הדבש שלה ננעצו בשלי וציפורניה ננעצו בבשרי. "זה יהרוג אותך בסופו של דבר סורן. אבל לאף אחד כבר לא יהיה אכפת." ציפורניה של מאקי החלו להפוך לטפרים של ציפור אשר נצבעו בארגמן, הדם שלי. "כי בגללך כולם חושבים שאנחנו משפחה של משוגעים, ובגללך כנראה גם אנחנו נמות אם הוא ישמע על זה!" קולה עלה לצרחה וכל העיניים ננעצו בי, ובדם שהתערבב עם הדמעות על הרצפה.
"את תלכי סורן ולא תשובי, ואת תהיה תזכורת טובה לדורות העתיד, למרות שאני חוששת שנשכח אותך לפני זה." ואז היא הרימה אותי וקרעה את בגדיי לגזרים בידה השנייה.
"לעולם אל תלבשי שחור שוב, זה צבע של משפחתינו ולא שלך." היא אמרה בזעם ודחפה אותי מהקצה של ביתנו אשר היה בתוך העץ. ושוב אני נופלת ולא יכולה להציל את עצמי, וגם אם אשרוד את הנפילה לא אשרוד ללא אוכל ובלילה הקר ללא בגדים במיוחד. כך שפשוט עצמתי את עיניי, ואני חייבת להתוודות,
רק אני לא יודעת לעוף.


תגובות (9)

וואו! נסחפתי באופן מדהים. כתיבה כל כך נקייה ומסודרת שפשוט כיף לקרוא! אשמח להרשם, מה הם הקריטריונים?

19/01/2016 19:27

תודה רבה :)
הקרטריונים:

שם:
גיל:
אופי:
מראה:
רקע:
זן ציפור שאליה הם הופכים: (אפשר להמציא ציפור)

19/01/2016 19:30

מעולה! אכתוב בקרוב.

19/01/2016 19:33

אני אכתוב עכשיו, זה ממש מקורי ומדהים.
הייתי כותבת אבל לא סיפרת מה אמור לקרות, איזה מראה לכתוב? של ציפור או אדם, הם גם מגורשים או לא?

19/01/2016 22:12

אני גם אכתוב.
לכתוב גם מראה כציפור?
לגבי השאלה של דרקון נודד, הם גם צריכים להיות מגורשים או שהם חלק מקבוצת ציפורים כלשהי.
הכתיבה הייתה מעולה. ממש אהבתי.

19/01/2016 22:19

וואו תודה לכולם!
גם מראה זה מראה אדם וסוג הציפור זה גם התיאור שלה :)

20/01/2016 13:48

שם: אלסקה פריימן
גיל: 16 וחצי (אפשר 17, מה שמתאים לך)
אופי: חמודה, תמימה, חייכנית ואופטימית. כל התכונות שציינתי עד כה הן התכונות שאלסקה מקרינה כלפי חוץ. מבפנים זה אחרת, אומנם מבפנים היא לא קודרת פסימית ואפלה, אך היא לא תמימה, ממשל לא! היא מתוחכמת, יכולה להיות תחמנית אם תרצה (והיא לא!) מאוד חכמה.
בנוסף אלסקה (גם כלפי חוץ) שנונה וחכמה, ומי שפוגש אותה בדרך כלל
רוצה בחברתה, אך כל זאת היה לפני שברחה(פרטים ברקע), לפני זה היא הייתה טוב… תגלי ברקע :)
פרט חשוב- היא מאוד- מאוד- מאוד- מאוד סגורה, והכל בגלל טראומה, אף אחד לא יכול להכנס ללב שלה בלי לעבור מבחני אמון שונים, הטראומה הזאת… ברקע:)
מראה: ראשית כל, אלסקה יפה! שיערה בלונדיני חיוור ומגיע עד למרכז גבה ועינייה כחולות, גם כן חיוורות כמו הקרח, העיניים שלה הם- וואו!
היא רזה ועורה חיוור מאוד (מתחבר לסוג הציפור שהיא).
היא מזכירה טיפה את אלזה מלשבור את הקרח, אבל אלסקה היא
א' עם הרבה יותר חן
ב' הרבה יותר יפה.
רקע:ציפיתי לחלק הזה!!! אז נתחיל-
לאלסקה ילדות נורמלית עם הורים מדהימים ואח קטן נפלא. אך החיים שלה החלו להשתבש כשעלתה ליסודי. החלו עליה חרמים, נידו אותה, הרסו לה את האישיות ואת הכוח להלחם על שלה, היא כמעט התייאשה. אך היא כל הזמן מצאה כוחות להבליג ולהמשיך הלאה. מאין? מי ידע? אך…
כשעלתה לתיכון החלה לפתח רגשות למלך השכבה, אלטר, שכשגילה זאת צחק עליה וגרם לחרם הגדול מכולם, החרם שגרם לה לברוח.
היא ארזה תיק קטן וקצת כסף, והחלה לתכנן את חייה החדשים. אך רגע לפני שעזבה, היא החלה להרגיש עקצוץ מוזר בגב, אלו היו כנפיים. הכל התשנה, העזיבה של אלסקה נדחתה כדי שתוכל להתאמן במעוף, ולאחר אימונים רבים, אימונים באורך חצי שנה, בה החרמים לא נרגעו ואף הרחיקו לכת, התחילו להכות אותה, עזבה אלסקה, דרך השמיים.
עכשיו היא מסתובבת, פוגשת אנשים ומונעת לפתח קרבה איתם, כי מפחדת שהטראומה עם אהוב ליבה תחזור. היא כל כך מפוחדת. היא חברותית, אך אם ינסו לנשק אותה, היא תברח, תעוף.
למשל, פעם אחת, היא טיילה וניסתה למצוא בית ללון בו (היא לפעמים ישנה בבתים שבעלי הבית הסכימו לה ללון בו ולפעמים באוהל שארזה לעצמה) זוג זקנים שמחו לארח אותה, זוג זקנים עם נכד יפה מראה, נחמד וחמוד. לאחר שני לילות שישנה בבית, ולא הפסיקה לדבר עם הנער, הוא ניסה לנשק אותה והיא ברחה, אפילו תודה לא הספיקה לומר, פשוט ברחה.
בנוסף, בכל פעם שהיא כמעט מנשקת מישהו, כמעט מתחברת, היא מנסה לבקוע את החומות שהציבה סביב ליבה, אך לא מצליחה.
הייתה פעם אחת שנישקה מישהו, זה היה רגע מיוחד, הוא היה מישהו שראה את אלסקה וחבר לה כמה ימים כדי שלא תהיה לבד, הוא היה חסר בית. הנשיקה הייתה כל כך מושלמת! ואלסקה הרגישה כל כך מוגנת שהראתה לו את כנפיה, והוא נבהל נדרך, ופשוט הלך משם. אלסקה בנתה חומות חדשות, גבוהות יותר, יציבות יותר, קשה לה.
זן ציפור שאליה היא הופכת: המצאתי :)
עורב צחור.
דמייני לך, עורב, גדול יותר, יפה יותר, לבן. צחור כולו מהזנב עד לכתפיים ועד הראש. רק מקורו שחור, עם גוונים דהויים של ורוד, הציפור המדהימה הזו, היא אלסקה.

סליחה על האיחור הרב, לא מצאתי זמן וניסיתי כמה שיותר, בהצלחה!

20/01/2016 21:37

סליחה שלא הגבתי קודם, רק עכשיו שמתי לב לזה! הכתיבה של ההקדמה כרגיל מעולה ואני מאוד מחכה לפרק הראשון.
כתבתי עכשיו דמות ומקווה שתאהבי אותה (אם תרצי שאני ארחיב על משהו, אין בעיה.)

שם: טיילור ג'ונס
גיל: 17
מראה: אוקיי, אז עם כבר דמויות שמזכירות את דיסני (אלסקה) – אז טיילור מזכירה את מרידה (מהסרט אמיצה ^^)
יש לה שיער ג'ינג'י מתולתל שמגיע לה כמעט עד סוף הגב, ככה שאם היא תחליק אותו (מה שאף פעם לא קורה) הוא יהיה ממש ממש ארוך.
העיינים שלה מלאות בכל מני גוונים של ירוק ויש בהן ניצוצות כחולים שנראים בעיקר באור. העור של די בהיר, אבל לא יותר מדי. היא מהירה, גמישה (באופן יחסי) ואתלטית מאוד בסך הכל.
היא בדרך כלל תלבש חולצות קצרות עם ציורים פשוטים, נעלי ריצה ומכנסיים נוחים (כמו טייצים, לדוגמא.) ג'ינסים, חצאיות, שמלות וגרביונים לא מעניינים אותה, ואין מצב שתמצאו אותה לובשת אחד מהם.
היא גבוהה לגילה, אבל לא באופן שיגרום למישהו לחשוב שהיא בוגרת מגילה האמתי.
אופי: טיילור, כיאה למי שמבוססת על "אמיצה", היא לוחמת חזקה (פיזית ומנטלית) ואמיצה עם מטרות ברורות שהיא תעשה הכל בכדי להשיגן.
היא לא אנטיפתית כמו שאר הדמיות שלי (ולשם שינוי, אני ממש לא מתחרטת על זה), אבל היא בהחלט קשוחה, מחושבת וחשדנית.
היא מאוד מצחיקה – מה שבדרך כלל מתבטא בציניות – ולאנשים נוח בחברתה, אבל היא לא נותנת את האמון שלה בקלות. כלומר, היא יכולה לפגוש מישהו ומיד להתחבב עליו ולאהוב להיות בסביבתו, אבל יקח זמן עד שהיא תסמוך עליו ותספר לו על עצמה. היא אפילו יכולה לתת שם בדוי למי שישאל לשמה עד שתהיה בוחה שהיא סומכת עליו.
היא מאוד ממוקדת, וכשהיא ננעלת על מטרה היא לא תפסיק לנסות להשיגה עד שתצליח. היא מבצעת כל משימה על הצד הטוב ביותר ולא מאמינה בקיצורי דרך. היא מחושבת מאוד, כך שהיא יכולה לקרוא אנשים במהירות, להבין את כוונותיהם ולחשוב צעד אחד לפני כולם, אבל היא לא טיפוס חכם במיוחד בכל מה שנוגע ללימודים (את יודעת, מתמטיקה, היסטוריה וכ'ו.)
יש לה יכולת להבחין בפרטים הקטנים והראיה שלה חדה מאוד.
אנשים אוהבים להיות בסביבתה – מעבר לכך שהיא מצחיקה וחברותית, היא בת ברית חזקה שלעולם לא תנטוש את אלו שזכו באמון שלה ותהיה מוכנה להקריב הכל למענם, וזאת תחושה שקל מאוד להבין כבר בשיחה ראשונית איתה, למרות שהיא לא ממהרת לפתוח את עצמה מול אנשים שרק הכירה (שוב, הקטע עם החשדנות.)
לא רבות הדרכים לעצבן את טיילור, משום שהיא לא רגישה בכלל, אבל אם מישהו יפגע בחברים שלה היא תוכל לצאת מכליה ולא יהיה שום דבר שיעצור אותה מלהרביץ.
יש לה המון חמלה לחיות, מהקטנות והפגיעות עד לגדולות והמסוכנות. היא מסתדרת נהדר בטבע, היא אוהבת מרחבים פתוחים. היא לא סובלת מקומות צפופים וסגורים, אבל היא לא קלסטרופובית.
טיילור לא מאמינה באהבה ממבט ראשון, אם בכלל, והיא לא רואה את עצמה בשום מערכת יחסים עם אף אחד (אז אם אפשר, בלי בני זוג.)
זן ציפור שאליה היא הופכת: אני אשמח שהיא תהיה פניקס (ציפור אש מיתולוגית, למי שלא מכיר), ככה שכשהיא במצב הציפור שלה היא יכולה ממש לבעור. כשהיא מוציאה את הכנפיים שלה זה לא ממש כואב לה, גם אם הן בוערות, אבל לפעמים כשהיא כועסת הכנפיים שלה פשוט מתפרצות החוצה, וזה כרוך בכאבי תופת שיכולים לגרום לה לסחרחורת של כמה זמן. אם היא עייפה או מותשת מפעילות גופנית מסויימת היא יכולה אפילו לאבד את ההכרה.
רקע: טיילור גדלה במשפחה די רגילה. שני הורים אוהבים ותומכים ושני אחים תאומים זהים שקטנים ממנה בחמש שנים. המשפחה הייתה נורמלית מכל הבחינות – לא מתעללת וחסרת כסף, אך לא עשירה עם חיים מושלמים.
להורים שלה הייתה חיבה מיוחדת לטבע וליערות בפרט – למעשה, שניהם עבדו בארגון שנוסד למען הגנת הטבע ובעלי חיים בסכנת הכחדה – והם חינכו את שלושת ילדיהם בדרך זאת דרך המון טיולים בחיק הטבע.
כשטיילור הייתה בת אחד עשרה הכוח שלה התגלה לראשונה. היא נסעה לעוד טיול רגיל בטבע עם משפחתה. הם הקימו מחנה ביער ויצאו להסתובב, כשלפתע, משום מקום, זינקה עליהם חיית פרא (תחליטי את איזו, מה שיהיה מתאים.)
טיילור צרחה ועצמה את עייניה בחוזקה וכאב חד פילח את גבה. היא הייתה בטוחה שהיא הולכת למות, אבל כשפקחה את עיניה היא גילתה היא עפה באוויר ועטפות אותה להבות, אבל היא לא נשרפת. החיה ברחה במהירות בלי להשאיר המון נזקים, אבל הלהבות החזקות שפרצו ממנה גרמו לאחד מאחיה ולאבא שלה לחטוף כוויות גדולות ונוראיות שכמעט הרגו אותם.
היא חזרה למצב הרגיל שלה בסוג של אינסטינקט, כאילו שהסכנה חלפה. לא היה להם הרבה זמן לדבר, והם הזמינו אמבולנס. אחרי שהתברר שאף אחד מהם לא עומד למות, טיילור ברחה מהבית. היא פחדה ממה שמשפחתה תחשוב, אבל יותר מכל היא פחדה מעצמה.
היא השתמשה בידע הנרחב שלה על הטבע וביכולות ההישרדות המפותחות שלה כדי לשרוד בטבע. היא לא אוהבת להרוג חיות בשביל אוכל, אבל לפעמם היא פשוט חייבת וזה גורם לה רגשות אשם. לפעמים היא גם מגיעה לערים קטנות וגונבת משם אוכל ובגדים.
דברים נוספים: אם אפשר, אני רוצה שהיא תדע להשתמש בחץ וקשת (~מרידהעדהסוף~)

מקווה שתקבלי אותה. אני ממש אהבתי אותה (אבל אני מכורה, כל מה שקשור במרידה הוא מעולה מבחינתי.)
קטניס אוורדין, סוף.

21/01/2016 22:15
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך