היומן של אדיסון צ'רלס|פרק 4

הסתכלתי בעיניים של יהלי, העיניים הירוקות האלה שנצצו בחושך. הוא הסתכל עלי, פתאום שמעתי קול רץ מאחורי. "יהלי, אני מצטערת, לא הייתי צריכה לצעוק עליך…" אמה אמרה את זה, היא עמדה לידי, מתנשפת. הלב שלי צנח למטה, יהלי הסתכל עליה ואמר: "אדיסון את יכולה ללכת רגע?". הלכתי לצד מאחורי קיר של סמטה חשוכה חיכיתי חצי דקה ואחר כך דקה ואז עוד שתי דקות, בסוף עברו כבר 5 דקות ואז יצאתי מהסמטה וראיתי את יהלי ואמה הולכים חצי בחיבוק כבר 100 מטרים ממני. עכשיו הלב שלי נשבר לאלף רסיסים, כל רסיס נפל לקרקע והתאדה בגשם שהתחיל לרדת. הגשם ליווה אותי את כל שאר הדרך הבייתה יחד עם הדמעות שלא עצרו. חשבתי על מה שעברתי בימים האחרונים, איך רון בגד בי, ופתאום התאהבתי ביהלי והוא נפרד מאמה ועכשיו הם חזרו… כל כך הרבה דברים קרו…
"היי אדיסון" אמרה אמא כשנכנסתי הבייתה, אבא ישב על הספה בסלון הוא ראה אותי וזז קצת כדי לרמוז לי לבוא לשבת לידו, "מה קרה אדי?" זה היה הכינוי שלו אלי, "כלום" אמרתי. "תקשיבי, אני מצטער שצעקתי עליך אתמול" פתאום נזכרתי בריב שלי עם אבא. "זה בסדר" אמרתי, הסתכלתי עליו, הוא נראה כאילו הוא אכזב את עצמו, כאילו חש שפגע בי. הוא השפיל מבטו לרצפה. חיבקתי אותו. עכשיו הרגשתי קצת יותר טוב, לפחות השלמתי עם אבא. עליתי לחדר בקומה השנייה, שכבתי על המיטה עם בגדי הרטובים וחשבתי לעצמי מה יקרה עכשיו… חשבתי על רון המסכן שנותר בודד, חשבתי על יהלי ששבר את ליבי, חשבתי לעצמי למה התאהבתי בו מההתחלה, הוא תמיד הרגיש לי כמו אח, לא יותר מזה…
נזכרתי בשבוע שעבר, איך עדיין הייתי חברה של רון ויהלי עוד הרגיש לי כמו ידיד ואמה ואני היינו חברות טובות… עכשיו היא חברה של ג'יני הסנובית הזאת שחושבת את עצמה. איך היא בגדה בי עם רון…
ואמה פתאום הפכה להיות חברה שלה אחרי שנה שהיא כל הזמן חפרה לנו כמה ג'יני מגעילה. לג'יני יש עיניים כחולות ושיער בלונדיני עם פס ורוד קטן, מחליא אותי! אני זוכרת איך שירי הראתה לי את הסרטון של רון וג'יני. בלי לשים לב באתי למחשב פתחתי את הקובץ של הסרטון שלהם. ברגע שראיתי אותו שוב כל דמעה בתוכי קפאה, שמתי לב למשהו מאוד מוזר שם…