היומן של אדיסון צ'רלס|פרק 3

"לא!" צעקתי פתאום. "מה לא?" רון אמר, הייתי במרחק חמישה סנטימטרים ממנו. "אני לא יכולה לעשות את זה…" אמרתי בזמן שקולי נשבר. רון השפיל את פניו, ניסיתי להסביר לו: "רון תקשיב, אנחנו ביחד כבר הרבה זמן, מאז שהיינו בני 12 בערך, לא ידענו מזה אהבה באמת…" הבכי עלה בתוכי אבל ניסיתי לעצור אותו. "זה בגלל מה שעשיתי לך, נכון?" רון אמר. "לא רון, אני…" אמרתי, כעת היה תקוע לי גוש ענקי בגרון שאיים להתפרץ, לא יכולתי להוציא מילה. רון חיבק אותי, הדמעות התחילו לזלוג אחת, אחת… "אני חושבת שאני מאוהבת במישהו אחר" אמרתי מהר. רון נראה כאילו גם הוא עומד לבכות, אבל הוא לא בכה, אהבתי את זה בו. הוא יצא מהכיתה, אחרי כמה שניות יהלי נכנס מתנשף: "המורה קוראת לך, בואי מהר, היא נראית כועסת…" ניגבתי את הדמעות שלי והלכתי עם יהלי למטה. כשירדתי למגרש הגדול ראיתי את רון יושב בצד בוהה באוויר, רציתי ללכת אליו, להסביר לו… אבל לא יכולתי. עיניו החומות היו בהירות מתמיד עכשיו, גם הוא גבה אבל עדיין היה נמוך יחסית ליהלי, אולי בגובה 1.72. ראיתי את אמה רצה סביב המגרש עם ג'יני, חברה שלה. הסתכלתי לשמיים, היו עננים אפורים. הלכתי למורה ואמרתי לה ששכחתי משהו בכיתה. היא אמרה שזה בסדר אבל להשתדל יותר להקפיד לבוא בזמן לשיעור, באותו רגע הסתובבתי וראיתי שני ילדים, הם נראו רבים. התקרבתי אליהם. הם התחילו לדחוף אחד את השני… הילד הגבוה יותר הפיל את הילד הנמוך יותר לרצפה, התקרבתי יותר, כבר הבנתי מי הם. יהלי ורון הם רבו. ראיתי את יהלי מעיף לרון אגרוף ואת רון מדמם ומשיב לו. הגשם התחיל לטפטף, רצתי לכיוונם הגשם התחזק, צעקתי להם להפסיק והרגשתי מסוחררת, נפלתי על הרצפה הקשה.
"היא בסדר, רק שני כדורים ביום והיא תחזור להיות בריאה" שמעתי קול נעים אומר. פתחתי את עיני, ראיתי את אמא ויהלי מדברים עם האחות של בית הספר, היא דיברה מקודם. רציתי לקום, אבל הרגשתי עייפה מידי. אמא התקרבה אלי ואמרה: "את התעלפת בשיעור, האחות אומרת שתיהיי בסדר, אבל אני קצת דואגת לך אז עוד מעט נלך הבייתה אוקי?" מלמלתי משהו ונרדמתי שוב, כשקמתי הסתכלתי בחלון, הייתה שעת דמדומים. הפעם יהלי ורון עמדו לידי. "את בסדר?" רון שאל מהר. "כן" אמרתי וניסיתי לחייך. יהלי נראה כועס. "מה קרה לו?" שאלתי בשקט את רון. "הוא נפרד מאמה מקודם". משום מה הלב שלי התעורר פתאום, ניסיתי להעמיד פני מאוכזבת: "מה? למה?" שאלתי. "אחרי שהתעלפת יהלי לקח אותך לפה ואמה קינאה ואז הם התחילו לריב, יהלי אמר שהוא רק ניסה לעזור ואמה אמרה שנראה לה שהוא עזר לך מספיק. אז…" קמתי ליהלי ואמרתי לו: "זה בסדר…" יהלי ניסה לחייך. אחרי כמה דקות יהלי ורון ליוו אותי הבייתה, בדרך רון קיבל טלפון. "אני חייב לזוז" הוא אמר וברח משם. "אז…" אמרתי ליהלי. הוא הביט בי. היה נראה ששנינו חושבים על אותו הדבר…