היום ששינה את חיי
כן, כפי שכבר הבנתם… אני הולכת לספר על היום ששינה את חיי.
זה התחיל כמו כל יום רגיל, קמתי בבוקר,צחצחתי שיניים, ארגנתי את המערכת..
אמי התחילה לצעוק נוי את חייבת לבוא לכאן עכשיו והדליקה את החדשות, כן.. שמי הוא נוי.
כל שנייה הטלפון התחיל להתמלא בהודעות, אני אף פעם לא מקבלת הודעות.. וכשאני מקבלת זה אולי על "מה היו השעורים היום?", או התחנפות כדי לקבל תשובות למשהו כלשהו..שקשור ללימודים… כן זה כבר נמאס, בא לי פשוט לצעוק!
אבל עזבו אותי עכשיו, לענייננו..
אמי התחילה לבכות אז עשיתי את עצמי לא שומעת ורצתי אל האמבטיה, חשבתי על הכי נורא. אבי היה בעבודה, הוא הלך נורא מוקדם ורק חשבתי על זה שהוא לא עומד איתי בסיטואציה שאמא בוכה, אף פעם לא ראיתי את אמא בוכה.. ההורים שלי תמיד מנסים תמיד להיות חזקים לידי.
אני גם לא באמת יודעת איך זה לחיות עם אחים.. אני בת יחידה, כך שלא באמת ראיתי ריבים בין הורים לילדיהם.. או צעקות בבית, אפשר להגיד שאני ילדה די טובה.
אפילו לרגע לא חשבתי על מה שקרה באמת, לא הייתי מסוגלת..
יש לי נטייה לברוח מדברים שאני לא מסוגלת לעמוד בהם, או לפחות לא יודעת איך לפעול באותה סיטואציה.. לכן ברחתי.
אמי התחילה לצרוח.. והשעון ממשיך לפעול ואיתו גם הזמן עובר, אני כבר הבנתי שלא יהיה בית ספר היום.. לא שזה באמת משנה לי כן..? גם ככה לא באמת יתייחסו אלי.
החלטתי שאני יוצאת מהאמבטיה ולוקחת את הטלפון מהחדר, לא יכולתי עם הרעשים שיצאו מהטלפון עקב ההודעות..
הגעתי לחדר, כל הטלפון מפוצץ בהודעות של "משתתפת בצערך, נוי תהיי חזקה".
רצתי לאמא שלי ושאלתי אותה "אמא?? מה קרה??" והיא אמרה לי לראות מה משודר בטלוויזיה.
אני חשבתי שאני חולמת, אבא שלי שם.. הבנאדם היחיד שאני באמת קשורה אליו, שמבין אותי, שאני סומכת עליו.. האוטו שלו שם היה שם מתחת לאוטובוס הרוס.. מתחת לכותרת "הרוג 1 עם 2 פצועים בדרום", הכל היה שם נראה כלכך נראה רע..
אמי אמרה שאבי נהרג כאשר הגן על חבריו.. האוטובוס לא שם לב לרכב, ואבי הקפיץ את חבריו לעבודה בכלל.
אני התחלתי לצרוח, לבכות, להשתולל.. ואמי רק חיבקה אותי, זה לא באמת יעזור לב השבור למרות הכוונה הטובה..
אבא.. איך עשית לי את זה? אבא.. אני אוהבת אותך..! אבא.. אף אחד לא יבין אותי יותר..
אבא.. אני עכשיו בעולם הזה
ל ב ד .
תגובות (2)
קודם כל, תנחומיי. הלוואי שמהוואקום העצום שנותר, נפער, יצמחו ויעלו אך ורק דברים טובים. קחי את זה למקום של כתיבה יוצרת כמו שעשית עכשיו. הכתיבה יכולה לפתוח עבורך עולם שלם שישמש לך תרופה חזקה ומשחך כאבים לכאב הגדול שהשכול עשה לך. אני מדבר מניסיון הכי אישי שיש. בהצלחה. את כותבת יפה.
תודה לך :)