החממה המבודדת

שם הסדרה: החממה המבודדת
ז'אנר: קומדיה, נעורים, מוקומנטריה
מספר פרקים: 3
אורך פרק: 15 דקות
תקציר:
בתיכון "החממה" היוקרתי, תלמידי שכבת י"א נאלצים להיכנס לבידוד פתאומי לאחר ששמועה
על התפרצות מחלה מסתורית מופצת בבית הספר. מה שהם לא יודעים זה שהבידוד הוא בעצם
תרגיל הישרדות שארגן המנהל המשוגע של בית הספר, במטרה לבחון את כישורי ההישרדות
שלהם. בעזרת מצלמה נסתרת, אנו עוקבים אחרי קבוצת תלמידים משעשעת ומוזרה, כאשר הם
מנסים לשרוד את הבידוד המטורף, להתמודד עם אתגרים הזויים ולשמור על שפיותם.
דמויות:
 דניאל (17): הליצן של הכיתה, תמיד מנסה להצחיק את כולם, גם במצבים הכי
מלחיצים.
 שירה (17): החכמה של הכיתה, תמיד יש לה פתרון לכל בעיה, אבל היא גם קצת
חנונית.
 רועי (17): הספורטאי של הכיתה, חושב רק על ספורט ואוכל, אבל הוא גם חבר טוב.
 מאיה (17): הפאשניסטה של הכיתה, דואגת רק למראה החיצוני שלה, אבל היא גם
חברה נאמנה.
 המנהל (50): מנהל בית הספר המשוגע, תמיד ממציא תרגילים הזויים כדי לבחון את
התלמידים.

פרק 1
סצנה 1 פנים. כיתה – יום
הכיתה עמוסה בתלמידים משועממים. השעון על הקיר מתקתק בעצלתיים. דניאל, בחור חייכן
וקופצני, עומד מול הכיתה ומנסה להצחיק. שירה, תלמידה חכמה ורצינית, יושבת בשורה
הראשונה וכותבת הערות במרץ. רועי, ספורטאי חסון, מסתכל על השעון בחוסר סבלנות. מאיה,
בחורה אופנתית, מתעסקת בטלפון שלה מתחת לשולחן, מתעלמת מהנעשה סביבה.
דניאל
(בקול רם, מנסה להצחיק)
מה ההבדל בין דג למטוס ?
(שותק רגע, מחכה לתגובה)
דג לא יכול לטוס !

(אף אחד לא צוחק. דניאל מתאכזב קלות, אבל ממשיך)
נו, באמת? זה מצחיק !
שירה
(מבלי להרים את הראש מהמחברת)
דניאל, תפסיק להפריע .
רועי
(מסתכל על השעון, נאנח)
כבר נגמר השיעור? אני מת מרעב .
מאיה
(בלי להרים את הראש מהטלפון, ממלמלת)
תגיד תודה שאין קליטה .
(השיעור נמשך. המורה מדברת ברקע, אבל אף אחד לא מקשיב. דניאל מנסה לספר בדיחה
נוספת, אבל שירה משתיקה אותו במבט חודר. רועי מפהק, ומאיה ממשיכה להתעסק בטלפון
שלה. השעון ממשיך לתקתק )
(השיעור מסתיים. התלמידים קמים מהכיסאות ומתחילים לצאת מהכיתה)

סצנה 2

חוץ. מסדרון – יום
הצלצול מצלצל, והתלמידים יוצאים מהכיתה בהמוניהם. דניאל מנסה להצטרף לשירה, שצועדת
במסדרון עם ספרים בידיה. רועי, עם תיק ספורט גדול על כתפו, ממהר לעבר היציאה. מאיה ,
עדיין מרוכזת בטלפון שלה, מתקדמת לאט, כמעט מתנגשת בתלמידים אחרים .
דניאל
(צועד לצד שירה)
שמעת על הבחור ששבר את הרגל שלו כשהוא קפץ מעל קלנדר ?
שירה
(ממשיכה ללכת, לא מסתכלת עליו)
דניאל, אני לא במצב רוח לבדיחות עכשיו .

דניאל
(לא מוותר)
אבל זה מצחיק! הוא נחת ביום ראשון !
(שירה נאנחת, אבל לא עונה. רועי עובר לידם, ממהר)
רועי
(צועק תוך כדי ריצה)
אני מת מרעב! נפגש בקפיטריה !
(מאיה עוברת לידם, עדיין מתעסקת בטלפון)
מאיה
(ממלמלת)
אין קליטה, זה בלתי נסבל .
דניאל
(מסתכל על מאיה)
מה איתך? לא באה לקפיטריה ?
מאיה
(בלי להרים את הראש)
לא, אני לא רעבה. אני צריכה לבדוק אם יש לי הודעות .
(מאיה ממשיכה ללכת, ודניאל ושירה נשארים לבד במסדרון. שירה פונה לדניאל)
שירה
תראה, דניאל, אני צריכה ללכת לספרייה. יש לי מבחן חשוב מחר .
דניאל
(מאוכזב)
טוב, בסדר. אבל תזכרי, הבדיחה על הקלנדר היא קלאסיקה !
(שירה מחייכת קלות ונכנסת לספרייה. דניאל עומד רגע במסדרון, ואז הולך לכיוון הקפיטריה)

סצנה 3

פנים. קפיטריה – יום
הקפיטריה רועשת וגועשת. תלמידים יושבים סביב שולחנות, אוכלים ומדברים. רועי יושב
בשולחן ליד החלון, אוכל המבורגר גדול. דניאל מצטרף אליו, עם צלחת צ'יפס בידו .
דניאל
(מתיישב מול רועי, מחייך)
אתה יודע מה אמר העכבר לשעון ?
רועי
(לועס את ההמבורגר, לא מסתכל עליו)
לא, מה ?
דניאל
(מחייך חיוך רחב)
אני גר כאן !
(רועי ממשיך ללעוס את ההמבורגר, לא צוחק. דניאל מתאכזב קלות, אבל ממשיך לאכול את
הצ'יפס שלו )
דניאל
(מנסה שוב)
נו, באמת? זה מצחיק !
(רועי ממשיך לאכול, מתעלם מדניאל. לפתע, נשמע רעש חזק מהרמקולים)
(כל התלמידים בקפיטריה עוצרים את מה שהם עושים ומסתכלים סביבם, מבולבלים. רעש
הרמקולים ממשיך, ואז נשמע קולו של קריין )
קריין (בקול רם, דרך הרמקולים )
תלמידים יקרים, עקב התפרצות מחלה מסתורית, עליכם להיכנס מיד לבידוד בחדרי הכיתה
שלכם. אין לצאת מהכיתות עד להודעה חדשה .
(הקפיטריה שוררת בדממה מוחלטת. התלמידים מסתכלים זה על זה, מבוהלים. רועי מפסיק
לאכול את ההמבורגר שלו, ודניאל מפיל כמה צ'יפסים על השולחן )

סצנה 4 פנים. רמקולים – יום
החדר חשוך, מואר רק על ידי נורת בקרה אדומה. הרמקולים, תלויים גבוה על הקיר, מהווים את
מוקד הסצנה. חוטים וציוד אלקטרוני מבצבצים מאחורי הפאנל. קולו של קריין נשמע, מהדהד
בחלל.
קריין (בקול רם, דרך הרמקולים )
תלמידים יקרים, עקב התפרצות מחלה מסתורית, עליכם להיכנס מיד לבידוד בחדרי הכיתה
שלכם. אין לצאת מהכיתות עד להודעה חדשה .
(הקריין שותק לרגע, ואז ממשיך)
אנא שמרו על רוגע ופעלו בהתאם להוראות .
(הקריין שותק שוב. נשמע רעש סטטי קל, ואז שקט מוחלט. נורת הבקרה האדומה ממשיכה
להבהב )
סצנה 5 פנים. כיתה – יום
התלמידים שבים לכיתה, פניהם חיוורים ומבולבלים. דניאל, למרות ניסיונותיו הקודמים להצחיק,
נראה מודאג. שירה מנסה לשמור על קור רוח, סורקת את הכיתה בעיניה החדות. רועי, בדרך
כלל מלא אנרגיה, יושב על כיסאו, חיוור ומפוחד. מאיה, אפילו היא, מרימה את ראשה מהטלפון,
מבט מבולבל על פניה .
דניאל
(בקול רועד, מנסה להישמע רגוע)
מה קורה פה? זה בטח איזה תרגיל …
שירה
(מתעלמת ממנו, סורקת את החלונות)
זה לא נשמע כמו תרגיל. יש כאן משהו מוזר .
רועי
(בקול חנוק)
אני מפחד… מה אם זו באמת מחלה ?
מאיה
(מרימה את ראשה, נראית מודאגת)

מה זה משנה? אין קליטה, אני לא יכולה לבדוק מה קורה .
(התלמידים מתחילים לדבר אחד עם השני, קולותיהם נשמעים מבולבלים ומפוחדים. דניאל מנסה
להרגיע אותם, אבל קולו נשמע חלש וחסר ביטחון. שירה ממשיכה לסרוק את הכיתה, מחפשת
רמזים. רועי מתחיל להזיע, ומאיה מנסה שוב ושוב להתחבר לרשת, אבל ללא הצלחה)
(האווירה בכיתה נעשית מתוחה יותר ויותר. התלמידים מרגישים לכודים וחסרי אונים)
סצנה 6 חוץ. מסדרון – יום
המסדרון ריק ושקט, בניגוד להמולה הרגילה. האורות הפלואורסצנטיים מהבהבים קלות, יוצרים
אווירה מוזרה. המנהל, מר כהן, עומד בסוף המסדרון, גבו אל המצלמה. הוא לבוש בחליפה אפורה
ומשקפיו מבריקים.
(המנהל מסתובב לאט, פניו חושפות חיוך מסתורי. הוא מתקדם לאט לכיוון המצלמה, צעדיו
שקטים ומהוססים. הוא עוצר מול מצלמת אבטחה, ומביט ישירות לתוך העדשה )
(הוא מרים את ידו, לוחץ על כפתור קטן בשעון ידו. נשמע צליל חלש, ולאחריו שקט מוחלט. הוא
מוריד את ידו, וממשיך להביט לתוך המצלמה, חיוכו מתרחב )
(המנהל פונה לאט, ומתחיל לצעוד לאורך המסדרון, מתרחק מהמצלמה. צעדיו שקטים, ודמותו
נעלמת באפלולית המסדרון )
פרק 2: "רמזים וחוסר ודאות "
סצנה 1 פנים. כיתה – יום
התלמידים יושבים על הרצפה, מותשים ומתוסכלים
. השקט מתוח, מופרע רק על ידי נשימות כבדות וקולות תקתוק השעון. דניאל מנסה לשמור על
אופטימיות, אך קולו רועד. שירה סורקת את הכיתה, מחפשת רמזים. רועי מהלך הלוך ושוב, חסר
מנוחה. מאיה מתעסקת בטלפון שלה, למרות שאין קליטה .
דניאל
(בקול חלש, מנסה להישמע אופטימי)
טוב, אולי… אולי זה סוג של מתיחה? מישהו מנסה להצחיק אותנו .
שירה
(מסתכלת על החלונות, קולה רציני)
מתיחה? עם דלתות נעולות וקולות של מחלה מסתורית? זה לא נשמע כמו מתיחה .
רועי
(מהלך הלוך ושוב, חסר מנוחה)

אני לא אוהב את זה. אני מרגיש כלוא .
מאיה
(מרימה את ראשה מהטלפון, קולה מתוסכל)
תגיד תודה שאין קליטה. אחרת, הייתי משתגעת לגמרי .
(דממה משתררת. דניאל קם, מתחיל לחפש משהו בתיק שלו. שירה מתקרבת לחלון, מנסה להביט
החוצה. רועי ממשיך להלך הלוך ושוב, ומאיה חוזרת להתעסק בטלפון שלה)
דניאל
(מוציא חפיסת קלפים, שואל בחיוך חלש)
מישהו רוצה לשחק פוקר ?
(אף אחד לא עונה. דניאל נאנח, מתחיל לערבב את הקלפים)
שירה
(מצביעה על פתק קטן מתחת ללוח, קולה נרגש)
תראו את זה .
(התלמידים מתקרבים ללוח, מסתכלים על הפתק. כתוב עליו: "השעון מתקתק, הזמן אוזל")
רועי
(מסתכל על השעון, קולו מודאג)
מה זה אומר ?
מאיה
(מסתכלת על הפתק, קולה סקפטי)
זה בטח עוד בדיחה מטופשת .
שירה
(מסתכלת על השעון, קולה נחוש)
לא, אני חושבת שזה רמז .
(התלמידים מסתכלים זה על זה, מבולבלים. דניאל מחביא את הקלפים, מצטרף אליהם. רועי
מפסיק להלך הלוך ושוב, מתקרב לפתק. מאיה מניחה את הטלפון, מצטרפת אליהם )

1.
סצנה 2 יום מסדרון חוץ
המסדרון ריק ושקט, בניגוד להמולה הרגילה. האורות הפלואורסצנטיים מהבהבים קלות, יוצרים
אווירה מוזרה. המנהל, מר כהן, עומד במסדרון, מחייך חיוך מסתורי. הוא מסתכל על מצלמת
אבטחה, צופה בתלמידים דרך מסך קטן בידו .
מר כהן
(ממלמל לעצמו, חיוך קטן על פניו)
המשחק רק התחיל .
(מר כהן לוחץ על כפתור קטן בשלט רחוק שהוא מחזיק, נשמע צליל חלש, ולאחריו רעש חזק
מאוד מהרמקולים בתוך הכיתה )
מר כהן
(צוחק בשקט, מסתכל על המסך)
בואו נראה איך תתמודדו עם זה .
(מר כהן ממשיך להסתכל על המסך, חיוכו מתרחב. הוא מתחיל לצעוד לאורך המסדרון, מתרחק
ממצלמת האבטחה. צעדיו שקטים, ודמותו נעלמת באפלולית המסדרון )
סצנה 3 פנים. כיתה – יום
התלמידים נבהלים מרעש הרמקולים, קופצים ממקומם. הם מסתכלים זה על זה, מבוהלים
ומבולבלים. דניאל, שהיה רגוע יחסית, נראה מבוהל במיוחד. שירה, לעומת זאת, שומרת על קור
רוח, ומסתכלת על הרמקולים בחשדנות. רועי, כהרגלו, נראה חסר אונים ומפוחד. מאיה, אפילו
שהיא מנסה לשמור על פאסון, נראית מוטרדת .
דניאל
(צועק, קולו רועד)
מה זה היה ?
שירה
(מסתכלת על הרמקולים, קולה רציני)
זה בטח משהו שהמנהל עשה .
רועי

(מתחבא מאחורי דניאל, קולו חנוק)
אני מפחד! מה קורה פה ?
מאיה
(מרימה את ראשה מהטלפון, קולה מודאג)
זה לא טוב. זה לא טוב בכלל .
(לפתע, נשמע קולו של קריין מהרמקולים)
קריין (ברמקולים, קולו רם וברור )
תלמידים יקרים, שימו לב לזמן. יש לכם שעתיים לפתור את החידה. אם לא תצליחו, תאלצו
להתמודד עם ההשלכות.
(הרמקולים משתתקים. התלמידים מסתכלים זה על זה, מבוהלים עוד יותר. דניאל מנסה להרגיע
את כולם, אבל קולו חלש וחסר ביטחון. שירה מתקרבת לפתק, מנסה לפענח אותו. רועי יושב על
הרצפה, מתכווץ בפחד. מאיה מתחילה ללחוץ על כפתורים בטלפון שלה, מנסה נואשות למצוא
קליטה )
דניאל
(בקול רועד, מנסה להישמע רגוע)
שעתיים? איזו חידה ?
שירה
(מסתכלת על הפתק, קולה נחוש)
אני חושבת שהפתק הוא החידה .
רועי
(יושב על הרצפה, קולו חנוק)
שעתיים זה לא הרבה זמן .
מאיה
(מסתכלת על החלונות, קולה מתוסכל)
ואנחנו עדיין כלואים כאן .
(התלמידים מתחילים לחשוב, מנסים לפענח את החידה. האווירה בכיתה מתוחה, והזמן מתקתק
במהירות )

סצנה 4 פנים ספרייה יום
שירה נזכרת שראתה פעם שעון דומה בספרייה. היא רצה לשם,
מחפשת את הספר עם התמונה. הספרייה חשוכה יחסית, והמדפים הגבוהים מטילים צללים
ארוכים. שירה רצה בין המדפים, סורקת את הכותרות. היא נעצרת ליד מדף גבוה, מתחילה לחפש
ספר מסוים .
שירה
(ממלמלת לעצמה, קולה נרגש)
בטוח ראיתי את זה איפשהו… שעון חול מוזר …
(שירה מטפסת על כיסא קטן, מגיעה למדף העליון. היא מוציאה ספר עבה, פותחת אותו במהירות.
היא מעלעלת בין הדפים, מחפשת את התמונה )
שירה
(נאנחת, קולה מאוכזב)
לא, זה לא זה …
(שירה מחזירה את הספר למדף, ממשיכה לחפש. היא עוברת בין מדפים, סורקת את הכותרות.
היא נעצרת ליד מדף נמוך, רואה ספר קטן עם כריכה חומה. היא מוציאה את הספר, פותחת אותו.
היא רואה תמונה של שעון חול מוזר, בדיוק כמו שהיא זכרה )
שירה
(קולה נרגש)
מצאתי !
(שירה מעלעלת בין הדפים, קוראת את הטקסט. היא נעצרת בעמוד ריק)
שירה
(קולה מאוכזב)
מה? אין פה כלום …
(שירה סוגרת את הספר, מסתכלת עליו בחשדנות. היא פותחת את הספר שוב, מעלעלת בין
הדפים. היא רואה דף קטן מקופל בתוך הספר. היא פותחת את הדף, רואה כתב יד מוזר )
שירה
(קולה נרגש)

מה זה ?
(שירה מתחילה לקרוא את הכתב יד, מנסה לפענח אותו. היא נראית מרוכזת ומתוחה)
סצנה 5 מפרק 2 פנים. חדר מנהל – יום
המנהל, מר כהן, יושב בכיסא המנהל המרווח שלו. החדר מואר באור חלש, וחלונות גדולים
משקיפים על חצר בית הספר. שולחנו עמוס במסמכים ובמכשירים אלקטרוניים. מר כהן צופה
בתלמידים דרך מסך גדול המציג את מצלמות האבטחה. הוא מחייך חיוך מסתורי, ופניו מוארות
באור המסך .
מר כהן
(ממלמל לעצמו, קולו רגוע)
הם מתחילים להבין… מעניין איך הם יתמודדו עם זה .
(מר כהן לוקח שלט רחוק, לוחץ על כפתור. רעש חריקה חזק נשמע מהרמקולים בכיתה. הוא
צוחק בשקט, מרוצה מתגובת התלמידים )
מר כהן
(צוחק בשקט)
בואו נראה אם הם יצליחו לפענח את החידה בזמן .
(מר כהן ממשיך לצפות בתלמידים, נהנה מהמצב. הוא לוקח כוס קפה, לוגם ממנה לאט. הוא
נראה רגוע ושליו, כאילו הוא צופה בסרט מרתק )
סצנה 6 פנים. כיתה – יום
התלמידים שומעים רעש חזק מהרמקולים, קופצים ממקומם בבהלה. הם מסתכלים זה על זה,
פניהם חיוורים ומבוהלים. דניאל, למרות ניסיונותיו להישאר רגוע, נראה מפוחד. שירה, שחזרה
מהספרייה עם הדף המקופל, מחזיקה אותו בידה, פניה מתוחים. רועי, כהרגלו, נראה חסר אונים
ומפוחד. מאיה, אפילו שהיא מנסה לשמור על פאסון, נראית מודאגת .
דניאל
(צועק, קולו רועד)
מה זה היה ?
שירה
(מסתכלת על הדף בידה, קולה מתוח)
אני לא יודעת, אבל זה בטח לא טוב .

רועי
(מתחבא מאחורי דניאל, קולו חנוק)
אני מפחד! מה קורה פה ?
מאיה
(מסתכלת על החלונות, קולה מודאג)
זה לא טוב. זה לא טוב בכלל .
(לפתע, נשמע קולו של קריין מהרמקולים)
קריין (ברמקולים, קולו רם וברור )
תלמידים יקרים, הזמן אוזל. עליכם לפתור את החידה בהקדם האפשרי .
(הרמקולים משתתקים. התלמידים מסתכלים זה על זה, פניהם מתוחים. שירה מתקרבת לדניאל,
מראה לו את הדף המקופל )
שירה
(קולה נחוש)
מצאתי את זה בספרייה. אני חושבת שזה חלק מהחידה .
דניאל
(מסתכל על הדף, קולו מודאג)
מה זה ?
שירה
(מצביעה על הכתב יד המוזר)
אני לא יודעת, אבל זה נראה כמו כתב סתרים .
רועי
(מתכווץ בפחד, קולו חנוק)
כתב סתרים? אנחנו לא נצליח לפענח את זה בזמן .
מאיה
(מסתכלת על השעון, קולה מתוסכל)

אין לנו ברירה. אנחנו חייבים לנסות .
(התלמידים מתחילים לעבוד יחד, מנסים לפענח את כתב הסתרים. האווירה בכיתה מתוחה, והזמן
מתקתק במהירות )
פרק 3: "הפתרון והעימות "
סצנה 1 פנים. כיתה – יום
התלמידים יושבים סביב שולחן, מנסים לפענח את כתב הסתרים ששירה מצאה. פניהם מתוחים,
וקולות תקתוק השעון ממלאים את החדר. דניאל מנסה לשמור על אופטימיות, אך קולו רועד.
שירה מרוכזת בפענוח הכתב, פניה רציניים. רועי מהלך הלוך ושוב, חסר מנוחה. מאיה מתעסקת
בטלפון שלה, למרות שאין קליטה, כנראה מתוך הרגל .
דניאל
(בקול רועד, מנסה להרגיע את כולם)
טוב, חבר'ה, בואו נירגע. אנחנו נצליח לפענח את זה .
שירה
(מסתכלת על הדף, קולה מרוכז)
זה לא כתב רגיל. יש פה סמלים מוזרים .
רועי
(מהלך הלוך ושוב, קולו חסר מנוחה)
אני לא אוהב את זה. הזמן אוזל, ואנחנו לא מתקדמים .
מאיה
(מסתכלת על הטלפון, קולה מתוסכל)
אם רק הייתה לי קליטה, הייתי יכולה לחפש את הסמלים האלה באינטרנט .
(שירה מצביעה על סמל מסוים בדף)
שירה
תראו את הסמל הזה. ראיתי אותו איפשהו .
דניאל
(מסתכל על הסמל, קולו סקרן)

שירה
(מהרהרת, קולה מרוכז)
אני לא בטוחה, אבל אני חושבת שזה היה בספרייה .
רועי
(עוצר מלכת, קולו מודאג)
אין לנו זמן ללכת לספרייה .
שירה
(קולה נחוש)
אני חייבת לבדוק. זה יכול להיות הרמז שיעזור לנו לפתור את החידה .
(שירה קמה מהשולחן, מתחילה ללכת לכיוון הדלת)
דניאל
(קם מהשולחן, קולו מודאג)
חכי, אני אבוא איתך .
(דניאל ושירה יוצאים מהכיתה, רצים לכיוון הספרייה. רועי ומאיה נשארים בכיתה, מנסים
להמשיך לפענח את כתב הסתרים )
סצנה 2 פנים. ספרייה – יום
הספרייה חשוכה ושקטה, רק קרני אור בודדות חודרות מבעד לחלונות
המאובקים. שירה ודניאל רצים בין המדפים הגבוהים, סורקים את הכותרות. שירה נזכרת שהסמל
היה בספר עתיק, עם כריכה חומה. הם מתחילים לחפש בין המדפים, מעבירים ספרים אחד אחד.
שירה
(ממלמלת לעצמה, קולה מרוכז)
זה היה ספר עתיק, עם כריכה חומה… אני בטוחה שראיתי את זה כאן .
דניאל
(מסתכל בין המדפים, קולו מודאג)
יש כאן כל כך הרבה ספרים, איך נמצא את זה ?
שירה

(מצביעה על מדף גבוה, קולה נחוש)
אני חושבת שזה היה שם למעלה .
(שירה מטפסת על סולם קטן, מגיעה למדף העליון. היא מעבירה ספרים אחד אחד, סורקת את
הכריכות. היא נעצרת ליד ספר עבה, עם כריכה חומה ודהויה. היא מוציאה את הספר, פותחת
אותו במהירות )
שירה
(קולה נרגש)
מצאתי !
(שירה מעלעלת בין הדפים, מחפשת את הסמל. היא נעצרת ליד עמוד מסוים, רואה את הסמל
מוטבע בפינה. היא מצביעה על הסמל, מראה לדניאל )
שירה
תראה! זה הסמל שראיתי !
דניאל
(מסתכל על הסמל, קולו סקרן)
מה זה אומר ?
שירה
(מעלעלת בין הדפים, קוראת את הטקסט)
כתוב כאן שהסמל הזה מייצג מעבדה סודית בבית הספר .
דניאל
(קולו מופתע)
מעבדה סודית? איפה היא נמצאת ?
שירה
(מסתכלת על הטקסט, קולה מרוכז)
כתוב כאן שהכניסה למעבדה מוסתרת מאחורי קיר בסוף המסדרון המערבי .
דניאל
(קולו נחוש)

בוא נלך לשם !
(שירה ודניאל סוגרים את הספר, מחזירים אותו למדף. הם רצים לכיוון היציאה מהספרייה,
לכיוון המסדרון המערבי )
סצנה 3 פנים. חדר מנהל – יום
המנהל, מר כהן, יושב בכיסא המנהל המרווח שלו, מול מסך גדול המציג את מצלמות האבטחה.
הוא צופה בתלמידים דרך המסך, חיוך מסתורי על פניו. הוא מחזיק שלט רחוק בידו, לוחץ על
כפתור. רעש מוזר נשמע מהרמקולים בבית הספר .
מר כהן
(ממלמל לעצמו, קולו רגוע)
הם מתקדמים מהר מהצפוי. מעניין אם יצליחו להבין את הכל בזמן .
(מר כהן לוחץ על כפתור נוסף בשלט הרחוק. האורות בחדר המנהל מהבהבים לרגע, ואז חוזרים
לפעול כרגיל. מר כהן צוחק בשקט, מרוצה מהתגובה של התלמידים )
מר כהן
(צוחק בשקט)
בוא נראה איך הם יתמודדו עם זה .
(מר כהן ממשיך לצפות בתלמידים, נהנה מהמתח. הוא לוקח כוס קפה משולחנו, לוגם ממנה לאט.
הוא נראה רגוע ושליו, כאילו הוא צופה בסרט מרתק. הוא מסתכל על השעון על הקיר, חיוכו
מתרחב )
מר כהן
(ממלמל לעצמו, קולו מסתורי)
הזמן אוזל .
סצנה 4 פנים. מעבדה – יום
שירה ודניאל רצים במסדרון המערבי, מגיעים לקצהו. הם רואים קיר חלק, ללא דלת. שירה
עוברת עם היד על הקיר, מחפשת משהו. היא לוחצת על לבנה בולטת, ודלת נסתרת נפתחת. הם
נכנסים למעבדה חשוכה, מוארת רק על ידי מסכים מהבהבים .
שירה
(קולה נרגש)
הנה זה! המעבדה הסודית !

דניאל
(קולו מופתע)
וואו, זה מדהים !
(הם נכנסים למעבדה, מסתכלים סביבם. הם רואים שולחנות עמוסים במכשירים אלקטרוניים,
מסכים עם גרפים ונתונים, ומפות של בית הספר. הם מתקרבים לשולחן, מתחילים לבדוק את
המכשירים )
שירה
(מצביעה על מסך, קולה מרוכז)
תראה את זה! זה מפה של בית הספר, אבל עם סימונים מוזרים .
דניאל
(מתקרב למסך, קולו סקרן)
מה זה אומר ?
(הם בודקים את המפה, מנסים להבין את הסימונים. הם רואים סימון אדום על חצר בית הספר)
שירה
(קולה מודאג)
תראה, יש כאן סימון אדום על החצר .
דניאל
(קולו מודאג)
מה זה יכול להיות ?
(לפתע, הם שומעים רעש חזק מהרמקולים במעבדה. הם מסתכלים זה על זה, מבוהלים)
קריין (ברמקולים, קולו רם וברור )
תלמידים יקרים, מצאתם את המעבדה הסודית. זהו שלב חשוב במשחק .
שירה
(קולה נחוש)
משחק? זה לא משחק !

קריין (ברמקולים, קולו רגוע )
הכל חלק מהתוכנית. עליכם להגיע לחצר בית הספר בהקדם האפשרי .
(הרמקולים משתתקים. שירה ודניאל מסתכלים זה על זה, מבוהלים עוד יותר)
דניאל
(קולו מודאג)
מה קורה פה ?
שירה
(קולה נחוש)
אין לנו זמן לשאלות. אנחנו חייבים ללכת לחצר .
(הם רצים לכיוון היציאה מהמעבדה, לכיוון חצר בית הספר)
סצנה 5 פנים. כיתה – יום
רועי ומאיה יושבים בכיתה, מנסים לפענח את כתב הסתרים. הם מתוסכלים, והזמן אוזל. לפתע,
הם שומעים רעש חזק מהרמקולים .
רועי
(קולו מבוהל)
מה זה היה ?
מאיה
(קולה מתוסכל)
אני לא יודעת, אבל זה לא נשמע טוב .
(נשמע קולו של קריין מהרמקולים)
קריין (ברמקולים, קולו רם וברור )
תלמידים יקרים, פתרון החידה נמצא בחצר בית הספר .
(הרמקולים משתתקים. רועי ומאיה מסתכלים זה על זה, מופתעים)
רועי
(קולו מופתע)

חצר בית הספר ?
מאיה
(קולה מופתע)
זה אומר ששירה ודניאל צדקו .
(הם מסתכלים על כתב הסתרים, מנסים להבין איך הוא מתקשר לחצר בית הספר. לפתע, מאיה
מצביעה על סמל מסוים )
מאיה
(קולה נרגש)
תראה את הסמל הזה! זה סמל של מכשיר אלקטרוני .
רועי
(מתקרב לדף, קולו סקרן)
מה זה אומר ?
מאיה
(קולה נרגש)
זה אומר שהמנהל מתכנן משהו גדול יותר !
(הם קמים מהכיסאות, רצים לכיוון הדלת. הם פותחים את הדלת, רואים שהיא לא נעולה. הם
רצים לכיוון חצר בית הספר )
סצנה 6 חוץ. חצר בית הספר – יום
התלמידים רצים לחצר בית הספר, רואים את המנהל, מר כהן, עומד ליד מכשיר אלקטרוני גדול
ומוזר. המכשיר מהבהב באורות אדומים וכחולים, ומשמיע צלילים מוזרים. מר כהן נראה מרוכז,
פניו מוארות באור המכשיר .
שירה
(צועקת, קולה נחוש)
מר כהן! מה אתה עושה ?
מר כהן
(מסתובב, קולו רגוע)

אה, הגעתם. בדיוק בזמן .
דניאל
(קולו מודאג)
מה זה המכשיר הזה ?
מר כהן
(מחייך חיוך מסתורי)
זהו מכשיר שישנה את העולם .
רועי
(קולו מבוהל)
לשנות את העולם? מה זה אומר ?
מר כהן
(קולו רציני)
זה אומר שאני אהפוך את העולם למקום טוב יותר .
מאיה
(קולה סקפטי)
מקום טוב יותר? אתה כולא אותנו בבית הספר, ואתה חושב שאתה עושה טוב ?
מר כהן
(קולו רגוע)
זה היה רק מבחן. רציתי לראות אם אתם מסוגלים לעבוד ביחד, להתמודד עם אתגרים .
שירה
(קולה נחוש)
מבחן? אתה סיכנת את החיים שלנו !
מר כהן
(קולו רציני)

לא סיכנתי אתכם. רציתי שתלמדו משהו .
דניאל
(קולו מודאג)
מה למדנו ?
מר כהן
(קולו רגוע)
למדתם לעבוד ביחד, להתמודד עם אתגרים, ולהעריך את החברות שלכם .
רועי
(קולו מבוהל)
אבל המכשיר הזה… מה הוא עושה ?
מר כהן
(קולו רציני)
זהו מכשיר שיוצר אנרגיה נקייה. אני רציתי להשתמש בו כדי לפתור את בעיית האנרגיה בעולם.
מאיה
(קולה סקפטי)
ואתה חושב שזה מצדיק את מה שעשית ?
מר כהן
(קולו רציני)
אני לא יודע. אני רק יודע שרציתי לעשות טוב .
(התלמידים שותקים, מסתכלים על מר כהן. הם לא יודעים מה לחשוב. הם מרגישים מבולבלים,
כועסים וגם מבינים )
סצנה 7 פנים. חדר מנהל – יום (פלאשבק )
החדר מואר באור חם ונעים, בניגוד לאווירה המתוחה בחצר. מר כהן יושב על כיסא המנהל שלו,
פניו רגועים וחיוך קטן על שפתיו. הוא מסתכל על תמונות של תלמידים על שולחנו, נזכר בעבר.
מר כהן

(קולו רך, ממלמל לעצמו)
הם חכמים, הם אמיצים, הם מיוחדים .
(פלאשבק מתחיל. אנו רואים סצנות קצרות של התלמידים בכיתה, בחצר, בספרייה. אנו רואים
אותם צוחקים, מדברים, לומדים. אנו רואים אותם מתמודדים עם אתגרים, עוזרים אחד לשני,
מתגברים על קשיים )
מר כהן
(קולו רך, ממשיך למלמל)
רציתי לבדוק אותם, לראות אם הם מסוגלים לעבוד ביחד, להתמודד עם אתגרים. רציתי להכין
אותם לעולם האמיתי .
(פלאשבק משתנה. אנו רואים את מר כהן עובד על המכשיר האלקטרוני במעבדה הסודית. אנו
רואים אותו מחבר חוטים, לוחץ על כפתורים, בודק נתונים. אנו רואים אותו נראה מרוכז ונחוש)
מר כהן
(קולו רציני, מדבר לעצמו)
המכשיר הזה ישנה את העולם. הוא יפתור את בעיית האנרגיה, הוא יהפוך את העולם למקום טוב
יותר .
(פלאשבק משתנה שוב. אנו רואים את מר כהן יושב בכיסא המנהל שלו, מסתכל על מצלמות
האבטחה. אנו רואים אותו צופה בתלמידים, מחייך חיוך מסתורי. אנו רואים אותו לוחץ על
כפתורים בשלט הרחוק, שולח הודעות לרמקולים )
מר כהן
(קולו רגוע, ממלמל לעצמו)
המשחק רק התחיל. בוא נראה איך הם יתמודדו עם זה .
(פלאשבק מסתיים. מר כהן חוזר להווה, מסתכל על התמונות על שולחנו. הוא נאנח, קולו מלא
חרטה )
מר כהן
(קולו מלא חרטה)
אולי טעיתי. אולי סיכנתי אותם יותר מדי. אולי לא הייתי צריך לעשות את זה.
(מר כהן קם מכיסאו, יוצא מחדר המנהל. הוא הולך לכיוון חצר בית הספר, נחוש להתמודד עם
התוצאות של מעשיו)

סצנה 8 חוץ. חצר בית הספר – יום
השמש שוקעת, צובעת את השמיים בצבעים כתומים וורודים. התלמידים עומדים סביב מר כהן,
פניהם רציניים ומתוחים. מר כהן עומד ליד המכשיר האלקטרוני, פניו מלאות חרטה .
מר כהן
(קולו רך, מלא חרטה)
אני מצטער. לא התכוונתי לסכן אתכם. רציתי רק שתלמדו משהו .
שירה
(קולה רציני, אך רך)
למדנו, מר כהן. למדנו לעבוד ביחד, להתמודד עם אתגרים, ולהעריך את החברות שלנו.
דניאל
(קולו רגוע, מלא הבנה)
למדנו גם שאסור לסכן אחרים בשביל להשיג את המטרות שלנו .
רועי
(קולו רגוע, מלא הבנה)
למדנו גם שיש דרכים אחרות לפתור בעיות .
מאיה
(קולה רגוע, מלא הבנה)
ולמדנו גם שצריך לסמוך אחד על השני .
מר כהן
(קולו רך, מלא הכרת תודה)
תודה לכם. תודה שלימדתם אותי .
(מר כהן ניגש למכשיר האלקטרוני, מכבה אותו. המכשיר מפסיק להבהב, וצליליו נדמים. מר כהן
מסתכל על התלמידים, חיוך קטן על שפתיו )
מר כהן
(קולו רגוע, מלא תקווה)

אני מקווה שתזכרו את מה שלמדתם כאן .
(התלמידים מחייכים חיוך קטן, מסתכלים זה על זה. הם מרגישים תחושה של הקלה, הבנה
וחיבור. הם מבינים שהחוויה הזו שינתה אותם, חיזקה את החברות שלהם, ולימדה אותם שיעורים
חשובים לחיים )
(השמש שוקעת לגמרי, והשמיים מתמלאים בכוכבים. התלמידים עומדים בחצר בית הספר,
שקטים ומאוחדים. הם מרגישים תחושה של שלווה, תקווה ואהבה )
תיאור הסצנה :
הסצנה מתרחשת בחצר בית הספר, שם התלמידים ומר כהן מסיימים את העימות. הדיאלוגים
חושפים את ההבנה והסליחה בין הדמויות. הסצנה מציגה את הסיום המרגש של הסדרה, ואת
המסר החשוב שהיא מעבירה.