הזכרון הכי חזק שלי

הזכרון הכי חזק שלי הוא מגיל 3 ו7 חודשים. הייתי בגן והגננת הלכה עם ילד כולשהו לעזור לו בדבר או שניים והסייעת הכינה את ארוחת הצהריים שלי ושאר הילדים היו עסוקים בבובות והמשחקים שלהם. זה היה הרגע הראשון שלי בגן שהייתי לבד ולבד זה משעמם.מאוד מאוד. אז חפשתי את הבובה שעושה קולות של כלב כשלוחצים עליה. במקום זה מצאתי קופסא עם מרקם מחוספס בצבע חום ושעם פותחים אותה אז אוי אוי אוי. ואוי אוי אוי זה רע אבל משעמם מאוד מאוד מאוד רע אפילו יותר אז פתחתי את התיק. בתוך התיק היתה מסכה קטנה כזו כמו של פורים ואני אוהב את פורים אז חבשתי את המסכה המוזרה שנראת קצת כמו משקפיים. המסכה היה משהו כמו הצלופן ההוא שצובע את הכל ופתאום ראיתי עוד מימד בנוסף ל7 שאותם אני רואה כל הזמן. בהתחלה נבהלתי ואז נרגעתי ואז בכיתי כי זה היה מפחיד והגננת באה לראות מה קורה ובאותו מקום שבו היתה הגננת היה גם ארנב מוזר בלי אוזניים אני אוהב ארנבים הם חמודים ורכים אז הפסקתי לבכות וחבקתי את הארנב. פתאום נעלמה הגננת ורק הארנב נשאר. אז בגלל שאני ילד גדול ואחראי לקחתי את הארנב לכלוב של הארנבים יחד עם כל שאר הארנבים חסרי האוזניים ונעלתי את הכלוב. הארנב החמוד אמר כמה דברים שלא הבנתי כמו "ממזר" ו"המניאק הקטן" הארנב ניסה לפתוח את הכלוב יחד עם שאר הארנבים אהל הם לא הצליחו. בסוף הארנב אמר לארנבים האחרים "הפסדנו חיילים תושבי הכוכב הזה מנצחים אותנו אפילו בגיל הכי פגיע שלהם. אנחנו לא יכולים לנצח אותם. אנחנו צריכים לחזור הביתה ולדווח שאסור להתקרב אפילו למערכת השמש שלהם" ואז אחד הארנבים לחץ על כפתור והכלוב התחיל להשמיע קולות מוזרים וכולם באו לראות מה קורה. בסוף יצא מהכלוב אש כמו החללית והוא עף לשמיים והפך להיות קטן ואז יותר קטן. הצטערתי שארנבים חמודים עוזבים. הסייעת ניסתה לעודד אותי נתנה לי סוכריה וקראה לי גיבור אבל כל עוד אני מקבל סוכריה שתקרא לי איך שמתחשק לה.