הזהב בקצה הקשת בענן

את יודעת למה אני אוהבת את הריח של הגשם?
כי הוא טהור,
נקי,
הוא מנקה את כל האוויר והזוהמה.
הוא מזכיר לי בדיוק את השנייה אחרי שהייתי חוטפת מכות מאלי..
הייתי רצה לרחוב והדבר הראשון שהייתי קולטת בחושיי הוא ריח הגשם באוויר.
את בטח חושבת שאני אמורה לתעב את הגשם, אבל זה בדיוק ההפך !
בכל פעם שאני מריחה את הגשם אני מתמלאת מחדש.
אני נזכרת בכוחות שקיבלתי מההרגשה הנקייה והחדשה הזו שלא עוד!
לא אהיה יותר סמרטוט של אף אחד!
אני שווה הרבה אמא.
אני שווה מספיק בשביל לאהוב את עצמי, לאהוב את הבנות שלי, לאהוב את החיים, את השמש, את הדשא.. ואת הגשם…
התחלתי ללמוד אמא, את יודעת?
הבת שלך לומדת לתואר ראשון את מאמינה?
כל השנים היית אומרת לי שאני מבזבזת את הזמן שלי עם אלי ושאני צריכה לעשות משהו עם המוח המבריק שלי.. אוי אמא… כמה שנים לא שמעתי אותך אומרת את זה..
ועכשיו .. כשסוף סוף התחלתי ללמוד הייתי חייבת לבוא ולשתף אותך, מי שדחפה אותי בימים הכי שחורים ואפלים בחיי, מי שהייתה הקשת בענן שלי.
את זוכרת ? את זוכרת כשהייתי קטנה נהגת לספר לי שיום אחד אני ואת נלך לטייל ונחצה את הקשת בענן ובצד השני יחכו לנו חיים יפים, יציבים ומופלאים?
אז שתדעי שמצאתי את הצד השני של הקשת בענן שלי! כן ! ממש כך!
אפילו התחלתי ללכת פעם בשבוע לקהילה של בנות שעברו את הגיהינום ושרדו אותו, ונחשי מה? כולן חשבו כמונו! שיש זהב בקצה של הקשת !
אחת סיפרה שהזהב שלה הוא קורת גג יציבה, השנייה אמרה שבשבילה זה עבודה מסודרת שמוכיחה שהיא לא תלויה באף אחד, השלישית שיתפה שהיא התחילה לעשות יוגה, ואני…. אני סיפרתי שהתחלתי לכתוב וללמוד.
אם היית רואה את הנכדות שלך כמה שהן גאות בי אמא,
אם היית רואה את החיוך שלהן בכל פעם שהן חוזרות מהגן ומספרות לי שהן הכירו חברות חדשות…
את היית גאה בי אמא,
את היית אומרת לי שמעכשיו אני צריכה לשמור שלא לחצות את הקשת בחזרה…
אני הצלחתי לברוח אמא…
הצלחתי לעשות מה שאת לא הצלחת וכל כך רצית ..
הצלחתי להציל את עצמי ממלתעות הגיהינום..
הגיהינום שתפס ולקח אותך ממני לפני שנים…
הגיהינום הזה שנקרא אבא ובשבילי הוא לא יותר מרוצח מתועב שהלוואי ולא ישתחרר לעולם מהצינוק שהוא נמצא בו היום…

לעד אזכור אותך אמא..
באהבה גדולה
טלי