הגיע יום הפירעון

התחלת פרק 1

אחת לשבוע מתאספים ארבעה אנשים בבית התרנגולן. הוא לא ממש תרנגולן, אך זה כינויו. יתכן שפעם היה לו קשר כלשהו לתרנגולות, אך איש אינו מתעניין מדוע והיכן דבק בו הכינוי. העובדה היא, שכך הוא נקרא בפי כולם ואיש אינו מתעניין בשמו האמיתי. הוא עצמו התרגל כל כך לכינויו, עד שניתן לשמוע אותו מציג עצמו בהכרות עם זרים אומר: "נעים מאוד, אני תרנגולן. כך הוא מציג עצמו, כששואלים אותו לשמו, ואיש אינו שואל למה ומדוע. אל ביתו של תרנגולן מגיע 'ניר זכוכית', עוד כינוי, אלא שבמקרה שלו לכינויו סיבה ברורה. ברגע שלוחצים ידו לברכת שלום, חשים בעור כף ידו המחוספס, הגס והדוקרני. כף יד אופיינית של פועל בניין. 'המנוקד', השלישי בחבורה, ג'ינג'י בעל שיער בגוון אדום חלוד, ושפע הנמשים על כל גופו, לא משאירים ספק באשר למקור הכינוי. אחרון המתכנסים בביתו, חסר כינוי. שמו יאנוש, ומשום גילו המתקדם, נוהגים לקרוא לו, מר יאנוש. הוא מבוגר מהם, שקול מהם, ותמיד לבוש ומסורק ללא רבב, בניגוד להם.
אף אחד ממכריו של יאנוש לא העז להדביק לו כינוי. או משום שלא בטוח שיקבל זאת ברוח טובה, וכשהוא במצב רוח רע, לא רצוי להיות בסביבתו. הארבעה מתכנסים יחדיו, משום שמשחק קלפים ראוי, לא ניתן להנאת ממשחק המשוחק רק עם שלושה ידיים (כל קלפן נקרא יד, לכל מי שבקי בסלנג קלפנים).
מר יאנוש כה קפדן וכה שקול, עד כי כאשר מגיע תורו לשחק, שלושת הידיים האחרים קמים, מנצלים את הזמן שהוא מקדיש לשקילת צעדו הבא. התרנגולן נוהג להביא כוסיות ומשקה חריף, המנוקד מרתיח קפה שחור, וניר זכוכית מסובב את כפתור הרדיו הישן בחיפוש אחר מוזיקה שתהיה מקובלת על כולם. יש לו כבר את החוש לכך, כמו שהמנוקד יודע בדיוק כמה סוכר להכניס לכוסו של כל אחד.
הארבעה משחקים רק על כסף קטן, אשר מחליף ידיים, ובסופו של דבר לאורך זמן, אין מנצח של ממש, כמו גם לא מפסיד עגום. ההתכנסות היא אחת לשבוע. יום שנועד מבחינתם שהשכיח לחלוטין את העובדה שארבעתם ברחו בעור שיניהם ממכונת ההשמדה הגרמנית, את הפרנסה הדחוקה ואת טרוניות נשותיהם, למעט התרנגולן הרווק שזקוק ליום מנוחה מחיזוריו הרבים, אחרי שלוש נשים במקביל. מהבחינה הזאת היה ראוי יותר שיכנוהו תרנגול ולא תרנגולן.
בסוף יאנוש בוחר קלף ממניפת הקלפים שבידו, משגר אותו למרכז השולחן כמו היה זה מסוק המוצא במדויק את סימון נקודת הנחיתה. הוא סורק את השלושה במבט תכלת בגוון פלדה בוהקת ושואל: "אתם משחקים או לא?"
"כן,כן, ואדי שכן" נשמעת מקהלה והארבעה נוחתים בכיסאותיהם החורקים, מסתירים חיוך שנעלם מעיני יאנוש שעיניו ומוחו כבר שקועים מחדש עמוק בקלפים שבידו והוא מחשב לאחור, אם לא טעה כשנפטר מהקלף שזרק, גם אם על הדבר כבר חל חוק ההתיישנות ואין דרך חזרה.

זה אינו סוף הסיפור. הגידו לי אם מצא חן בעיניכם? האם אתם רוצים בהמשך? הכל תלוי בכם.