האפלה – יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

נכנסת לחדר, סוגרת את האור. האפלוליות עוטפת אותי בחום. אולי אני אמורה להירתע מהאפלה, אבל אני לא. היא רק גורמת לי לחשוב. ולחשוב ולחשוב.
הם לא יכולים להיכנס לחדר. הם לא יכולים לפתוח את המחשב ולכתוב. אני יכולה והם, פשוט לא.
היום בבית הספר העבירו שיעור על השואה, שיעור מדכא ומעציב המזכיר את כל הכאב שחוו. חלק מהתלמידים התלוננו. "לא רוצים לבכות!!" צעק למורה.
"אני זוכרת את זה גם ככה…" אמרה אחרת בקול מתנשא כדי שכולם יתנגדו ויצחקו אחריה. "שבו בבקשה" חזרה על בקשתה, אומללה ניסתה להושיב את כולם במקומותיהם כדי להתחיל בהרצאתה.
אבל אני? אני דווקא רציתי להקשיב. רציתי להיזכר. רציתי לדעת בטוחה שמחר כשתישמע הצפירה לא אעמוד סתם כך ואצחקק אלא אחשוב באמת על חלק ממשפחתי שניספתה בשואה, על אלה שלא שרדו, על הניצולים שזוכרים וחיים את כל המראות שראו, את כל אלה שסבלו.
דיברנו על מה משמעותו של גיבור. האם סופרמן הוא גיבור? שאלתי את עצמי.
נכון, יש לו כוח. הוא חזק. מגן על אנשים. כל יכול. אבל להתמודד עם כאב? הוא לא התמודד.
בעיניי, הגיבורים האמיתיים, הם אלה שנזרקים אל עולם קר ומנוכר, מאבדים את שיווי המשקל בחייהם. מתנדנדים חלשים מצד אחד לצד שני. מצד החיים לצד המתים. גיבורים הם אלה שנאלצים להתמודד עם מה שהחליט גורלם. להתמודד עם המציאות הקשה אליה הובלו בחוסר רצון ובעיוורון מוחלט.
האם האישה שדוחפת את ילדתה אל בין השיחים, מגנה עליה ומסכנת את עצמה בעמידה זקופה, הולכת מובלת אל קבר האחים, כשמאחוריה חייל אשר מכוון רובה אל ראשה הגזוז, האם היא לא גיבורה?
האם הילדים הרעבים, יושבים דקיקים בגטו, מחכים לגזר דינם, שורדים בעצב את השעות האחרונות בחייהם, בתקווה, האם הם לא גיבורים?
מיהו גיבור בעיניכם?
לכל אחד מאיתנו יש את התחביבים שלו, החיצוניות שלו, הרגשות, המשפחה, החברים ועוד הרבה דברים שבונים אותנו כבני אדם בפנימיות.
ובשואה? הם ניסו להרוס את זה, את האושר הקטן מהחיים. את האחיזה שלנו בעולם.
הנאצים לא רק הרגו והרסו את גופם, אלא קיוו להרוס גם את נפשם.
כי אם לא, למה הם לא הרגו את היהודים וזהו? הם בחרו להתעלל. והתעללות היא המוות הכי נורא, מוות הכולל את רמת הסבל הגבוהה ביותר.
רצח הוא טבו. חוק לא כתוב המשמש כחוק מוסרי עליו אסור לעבור. אסור להרוג, לא? לפחות ככה לימדו אותי, ככה אני מאמינה.
רק חיות הורגות. ולמירב ידיעתי, אנחנו בני אדם.

בשבילי אתם גיבורים. אני אזכור אתכם תמיד. בטוב וברע.
יודעת שבחיים לא אבין את מה שעברתם.
אזכור ולא אשכח.