האגדה של ארינה פרק 9
"זהו מחנה האימונים הכולו שלך ושל קבוצתך לכאן את תתחייבי לבוא בשעה שש וחמישה בדיוק בלי איחורים.", אמר כאוס והסתכל על ארינה במבט חושד, "כאן את תעבדי ותילחמי עד שמונה בלילה כך זה יתנהל כל יום עד שכבר תהיי מוכנה למלחמה עכשיו אני נותן לך הזדמנות אחרונה לאחר רק בגלל שאת חדשה ושלא תעשי לי את זה יותר!!" אמר כאוס בזלזול ויצא דרך השער הגדול בחוסר נימוס.
ארינה התקרבה צעד אחר צעד והסתכלה ומיד התחילה להבין שזה לא יהיה קל בכלל. היא ראתה חיילים גבוהים וחזקים ביותר נלחמים אחד בשני בתור אימון. היא הסתכלה על אחד מהם. פשוט עמדה ולא זזה. אותו החייל הזכיר לה מיד את רון. הזכיר לה את הבילויים שלה אתו ואת כל הדברים המהנים ביותר שחוותה אתו. אותו החייל הסתכל אליה והתקרב לכיוונה. ארינה שמה לב שהוא בא אליה והיא החליטה להתעורר מהרגשות שלה עכשיו. "היי, אני רונלד אני המאמן של הקבוצה שלך", אמר לה וחייך ארינה די הופתעה לדעת שדווקא מאמן שנראה כמו רון אמור לאמן דווקא את הקבוצה שלה. "אממ… היי אני ארינה אני חדשה כאן אממ…אני מצטערת על האיחור ו…"
""זה בסדר" קטע אותה רונלד, "התלמידים שלי בינתיים מתאמנים לבד אני בינתיים יכול לבדוק את כישורי הלחימה שלך" ארינה השתתקה היא היא לא הבינה איך לה יש כישורי לחימה בכלל היא אפילו לא יודעת איך להילחם.
"אב… אבל אין לי כישורי לחימה בכלל אני לא יודעת איך להילחם!"
"כולם תמיד אומרים לי את זה בהתחלה..", נאנח רונלד "בואי איתי ואני אסביר לך הכל…"
הוא הוביל אותה למזרן עבה ורך שעליו היו מקלות במבוק רבים. "תראי, נתחיל במשחק כזה, לך יש מקל ולי אין. בלי שאני נוגע בך או במקל את צריכה לפגוע בי כמה שיותר פעמים. במשך חצי דקה זה נשמע קל יחסית. אחרי שאני ארשום את התוצאות נעבור לרמה יותר גבוהה. החצי דקה שלך מתחילה בעוד שלוש שתיים אחת…"
"עצור!!!" צעקה ארינה ועשתה סימן עם ידה האדומה. "מה קרה?" שאל רונלד. "אני… אני פשוט לא יכולה לעשות את זה" אמרה ארינה והרכינה ראשה. "למה?" שאל רונלד בסקרנות והביט בארינה בעיניים פעורות
"אתה פשוט מזכיר לי מישהו שנורא קרוב ללבי וחשוב לי"אמרה ארינה בעצב ולאט לאט הרימה את ראשה
"אז תדמייני! תדמייני שאני מישהו שאת לא אוהבת בכלל. מישהו שאת שונאת אותו כל כך עד שפשוט את רוצה לפגוע טוב במקל אבל תיזהרי אמנם זה נשמע קל אבל אפשר לומר שאני יודע לחמוק ממקלות!"
"זה נשמע רעיון די טוב" אמרה ארינה בסיפוק. היא עמדה חמש דקות בערך והסתכלה על התקרה. עד שמצאה מישהו מושלם.
"אני יודעת בדיוק את מי לדמיין" אמרה ארינה וחיוך התפשט על פניה מאוזן לאוזן.
תגובות (0)