האגדה של ארינה פרק 2

כך ארינה נשארה על יד החלון עד הערב. עד שהחליטה שזה מוגזם מידי כל כך הרבה זמן על יד החלון והלכה לישון. "אני לא צריכה לחשוב מחשבות שליליות" חשבה "הוא בטוח יחזור, אני בטוחה…"
כשנרדמה מילים אלו הדהדו בראשה ובעקבות זה חלמה חלום. היא חלמה שהיא בוכה על האדמה עם כתר בעל יהלום ושרביט זהב בידה קול הבכי היה חזק ביותר עד שממש כאב לה הגרון. היא התעוררה בבהלה ולמזלה גילתה שזה היה רק חלום.
היא יצאה החוצה כדי לקחת את עיתון הבוקר שלה כמו בכל בוקר אך מרחוק ראתה איש נמוך עם תיק צד שמן רץ לכיוונה האיש צעק:"ארינה! ארינה! ארינה!". ארינה שמה את ידה מעל עיניה כדי לראות בבירור מי אותו האיש. ככל שהוא התקרב קולו נשמע יותר חזק וברור. ארינה הרימה את ידה וצעקה:"זו אני!" אותו האיש רץ לעברה במהרה בעודו נושא את תיקו הכבד בשתי ידיו. כשהגיע אליה התגלה בפני ארינה דמות נמוכה ושמנמנה בעלת אף נפוח אדמדם ורחב בעל עיניים כחולות הנראה רציני יחסית.
"אני…" אמרה ארינה אך אותו האיש עצר אותה ולחץ את ידה במהירות ובחוזקה ואמר לה בקול גמדי:"נעים מאוד אני טוד אני שולח המכתבים של המפקד כאוס יש לי מכתב בשבילך אז תיקחי אותו עכשיו כי אני ממש ממש ממש ממהר!!!"
כשטוד אמר את השם "כאוס" מצב רוחה של ארינה עלה עד השמיים. טוד שלף מתיקו השמן גלויה עם בול ואמר:"זה מ…רון"
ארינה לא הייתה צריכה לדעת ממי זה כי היא כמובן ידעה זאת לבדה.
ארינה חטפה מטוד את המכתב והצמידה אותו לליבה. כשטוד רץ מביתה נפנפה לו ארינה לשלום וצעקה:"תודה טוד!!!".
היא רצה בשמחה אל חדרה וקפצה מרוב אושר על מיטתה. את המכתב שבידה קצת התקמט, ניסתה ליישר ופתחה את המעטפה.
בפנים היה פתק קטן ובו היה כתוב…