גילוי חטיפת הכלבים הגדולה פרק 8

הבוקר הגיע שטוף שמש וחמים. מורן יצאה בעצלתיים מן המיטה ופתחה את החלון. רוח חמימה נשבה אל תוך החדר. מורן התלבשה בזריזות ויצאה מהבית. בדרך היא עברה דרך הבית של אילה וביחד הן הלכו אל קייטנת "סמיילי". הן ראו גם את רון והוא הצטרף אליהם. גם מיקה בדיוק יצאה מביתה והצטרפה. הן עברו גם דרך ביתו של בן והוא הצטרף אליהם. ביחד כל "מצילי הכלבים" הלכו אל עבר בית הקייטנה. "טוב בהצלחה אילה" אמר לה בן. "במה?" שאלה אותו אילה. "בלהיות חברה של אור" הזכיר לה בן. "אה נכון" אמרה אילה. היא לא שמחה כלל אבל היא קיבלה על עצמה את האחריות הזאת. היא רצתה גם לעשות משהוא למען "מצילי הכלבים". הם נכנסו לבית הקייטנה ואילה נפרדה מהם. היא הלכה לחפש את אור. אור ישבה שוב על נדנדה בחצר. אילה התיישבה על הנדנדה הפנויה והתחילה להתנדנד. אילה הייתה מעולה בלגרום לאחרים להיות חברים שלה, אך לא תמיד היא גם נשארה חברה טובה. היא התחילה לדבר עם אור. "תגידי שמעתי שאיבדת את הטלפון" אמרה אילה. "אה כן ראית אותו?" שאלה אותה אור. אור נראתה מעוצבנת, זה היה ברור שבגלל הטלפון שאבד לה. "היי זה לא זה ששם?" שאלה אילה. היא הצביעה לכיוון שבו ניראה טלפון יפה עם מגן סגול. הוא היה ליד הנדנדה של אור. "ואוו זה הוא שעה חיפשתי אותו. תודה!" אור קפצה מהנדנדה והרימה את הטלפון. בינתיים אילה ירדה גם מהנדנדה. 'איך היא לא ראתה אותו? הוא היה כל כך קרוב אליה' חשבה אילה. פתאום קפצה אליה אור בחיבוק. אילה חיכה לעצמה. "רוצה לשחק במשהו?" שאלה אותה אילה. "אההה… לא ניראה לי. רוצה לרכל?" שאלה אור. אילה לא אהבה כל כך לרכל, היא אפילו שנאה את זה, אבל היא הנידה בראשה להסכמה. "שמעת שלשרון יש חבר?" שאלה אותה אור. 'אוי לא רק לא ריכולים כאלה אני רק בת 9 אני עוד צעירה בשביל זה' חשבה אילה, אך במקום זאת השיבה:"ואלה? באמת לא ידעתי" "כן כולם אומרים שהוא בכיתה ז' עכשיו ושהוא גדול ממנה בשנתיים" "אני הייתי נפרדת ממנו לא מתאים לי חבר בגיל כזה כשאני רק בכיתה ד'" אמרה אילה. "וואלה את צודקת זה שלוש שנים מעלייך" אמרה אור. הם ריכלו עוד קצת ובינתיים עברה מורן לידם. היא דאגה לאילה שהייתה חברה שלה מאז הגן. היא פחדה שהיא תהיה כמו אור, למרות שידעה שזה לא יקרה. ואז אילה החליטה לשנות את נושא השיחה:"ידעת שחוטפים כלבים?" שאלה את אור. אור התחילה להזיע למרות שהיו קרובות מאוד למזגן. אור לא רצתה שאילה תחשוב שהיא לא מעודכנת ולכן אמרה בכעש:"כן בטח למה את חושבת שלא" אילה הרגישה את פחדה של אור ואחר שאלה:" את יודעת שחטפו את הכלב שהבאת לי? מורן הלכה איתו לטיול וכשהיא חזרה היא לא מצאה אותו, היא סיפרה לי שהיית במקום כשזה היה" אור נראתה מעוצבנת מאוד היא הזיעה ופניה היו רטובות. "א.. א.. אני לא זוכרת איפה זה היה תזכירי לי?" היא שאלה "בתחנת האוטובוס ליד קניון זרקורים" השיבה לה אילה. היא נהנתה ליראות את אור הסנובית שתמיד הייתה בטוחה בעצמה רועדת כמו ילדה קטנה. "את יודעת מה אני חושבת? אני חושבת שת בכוונה נתת לי את הכלב, כדי שהשודדים יחטפו אותו. אני גם חושבת ש…" "טוב טוב גילית זאת אני רק אל תגלי" צרחה אור. כל הילדים בחדר הסתובבו אל המקום שישבו בו אור ואיילה. אור התחילה לבכות ויצאה בריצה מהחדר. "ארוכת בוקר!!!" קראה אורית המדריכה ברמקול. "מצילי הכלבים" ישבו בפינה שלהם. המדריכות חילקו לילדים אוכל. הפעם האוכל היה: קורנפלקס, פיתה עם ריבה או עם שוקולד, ביצה מקושקשת ופנקייקים עם סירופ. "מצילי הכלבים" אכלו ודיברו. "אתם לא מאמינים הצלחתי" קראה אילה באושר. מורן, בן, רון ובעיקר מיקה הסתכלו על אילה פעורי פה. "איך הצלחת בפעם האחרונה שהצליחו להיות ידידים שלה לקח איזה שלושה ימים" אמר בן. "כן איך הצלחת?" שאלה מיקה בפה מלא פנקייק. "מצאתי לה את הטלפון עד עכשיו אני לא מבינה איך היא לא מצאה אותו" השיבה אילה לשאלתם. "וואי עד כדי כך חשוב לה הטלפון?" אמר בן וכולם צחקו. מורן הסתכלה על אור, היא נראתה מובסת. "טוב, עכשיו צריך לגלות עוד כמה פרטים" אמרה מורן. "כמו מה למשל?" שאלה מיקה. "כמו מה הם עושים עם הכלבים האלה" אמרה מורן.