גילוי חטיפת הכלבים הגדולה פרק 6

"ארוחת צהריים כולם!!!" קראה אורית המדריכה ברמקול. "מצילי הכלבים" התקדמו לעבר חדר האוכל וישבו שוב בפינה שלהם כך שאיש לא ידע על מה הם מדברים. המדריכות חילקו את האוכל בין השולחנות כמו תמיד. הארוחה הייתה טעימה ומשביעה ביותר. "אני לא כל כך מבינה עדין איך נבדוק את החשודים" אמרה מורן. "כן באמת איך תבדקו אותם? תלכו ופשוט תשאלו אותם 'אתם עוזרים לחוטפי הכלבים?' כן? זה מה שתעשו כי זה לא יעבוד" אמרה אילה, תקיפה מתמיד. לרגעים אחדים כולם שתקו והרהרו בדבר. "יש לי רעיון! אבל הוא קשה ומסוכן" אמר רון. "מה?" שאלו בן ומורן. "אפשר לקחת את הטלפון שלהם ולבדוק עם בין השיחות עם יש שם שיחות עם חוטפי הכלבים דיברו איתם". "אוקי נעשה את זה" ענו לו בן ומורן על אף החשש בליבם. "טוב אז לדעתי כדאי שמורן תישאר פה ותנסה להשיג את הטלפון של אור ובן ורון ילכו וינסו לבדוק את החשודים שלהם" הציע מיקה. "או.קי" ענו לה רון, מורן ובן. רון ובן יצאו מבית הקייטנה ומורן יצאה לחפש בבית הקייטנה את אור. מורן הרגישה תחושת בטן שאמרה לה שזאת אור, אבל למה אור צריכה עוד כסף? או שאולי היא שונאת כלבים? ואולי מה שעושים חוטפי הכלבים לכלבים מעניין אותה? אבל מה הם עושים? כל השאלות האלה ועוד רבות אחרות העסיקו את מורן כאשר חיפשה את אור. לבסוף מצאה אותה בחצר בית הקייטנה, על נדנדה. תיקה היה על הדשא. 'בתוך התיק נמצא הטלפון' חשבה מורן. התיק היה קרוב מאוד לאור והיא לא יכלה לקחת את הטלפון מבלי שאור תראה אותה. היא חשבה רגע איך לגרום לאור לא לראות שהיא לוקחת את הטלפון. פתאום צץ לה רעיון מבריק. היא תעבור ליד תיקה של אור וטיפול בכוונה על התיק, במהירות תכניס את היד לתיק ותוציא את הטלפון ותשים אותו הכיס מכנסה. היא ידעה שהיא תצטרך לעשות הכל במהירות. היא עברה ליד התיק אור ראתה אותה אבל לא היה לה אכפת שמורן עוברת, כי היא לא ידעה על תוכניתה. מורן עברה ופתאום החליקה ונפלה על הדשא. כמובן שזה היה בכוונה אך אור לא ידעה זאת. מורן נפלה התיק של אור ובמהירות הכניסה את ידה לתיקה של אור היא מיששה כמה רגעים אבל לא הצליחה לקחת את הטלפון. שנמצא היה בפינת התיק. אור הגיעה לא היה לה אכפת ממורן עדין אבל היא משכה את תיקה וניערה אותו כאילו היה עליו דבר מה מלוכלך. "תיזהרי איפה שאת הולכת!" צעקה עליה אור. מורן כמה מהדשא. באותו הרגע היא שנאה אותה כל כך, אך היא הייתה צריכה להרגע ולחשוב איך תשיג את הטלפון. היא נכנסה אל בית הקייטנה וחיפשה את אור שוב. היא ראתה אותה משחקת עם עוד ילדה. 'איך יש למגעילה הזאת חברים?' חשבה מורן בליבה. התיק היה מונח על שולחן שהיה לידן. מורן התקרבה לשולחן. היא ישבה על כיסא. והתבוננה באור ובילדה השנייה, הן אפילו לא שמו לב אליה כשתישבה בשולחן. מורן קירבה את ידה אל התיק לאט לאט, היא מיששה בתיק בשקט בלי שאף אחד ראה. לבסוף הרגישה את הטלפון, היא הוציאה אותו מהתיק בשקט והכניסה אותו לכיסה. היא כמה מהכיסא והלכה לעבר השרותים. היא נכנסה לשרותים ונעלה את הדלת מבפנים. 'אין לי הרבה זמן' חשבה בליבה. היא נכנסה לרשימת אנשי הקשר בטלפון היא חיפשה וחיפשה אבל לא מצאה. היא חשבה 'אור מתקשרת אליהם אבל מספר הטלפון שלהם לא כתוב לה. טוב היא התקשרה אליהם והם בטח התקשרו אליה אז זה בטח שמור ב"היסטוריה" של הטלפון' היא נכנסה ל"היסטוריה" של הטלפון וחיפשה… היא ראתה הרבה מאוד מספרים, היא בדקה את השעות שבהם אור התקשרה אל המספרים. ואז היא ראתה מספר שהשעה והתאריך שהיו כתובים בו היו הזמן שחטפו את נשכני הכלב. זה היה בדיוק אותו הזמן. מורן יצאה במהירות מהשרותים. פתאום היא שמעה צעקה:"איפה הטלפון שלי?!". זאת הייתה אור. 'אוי לא!' חשבה מורן. היא יצאה החוצה לחצר עם הטלפון. היא שמה אותו בדשא ליד הנדנדות במקום שהיא "נפלה" בו, איפה שהיה התיק מקודם ורצה אל חדר היצירה לספר למיקה ולאילה. "נו? רואה שזאת לא אור?" אמרה לה מיקה. "זאת כן היא" אמרה מורן. "ראיתי את התאריך והשעה של המספר. זה היה בול התאריך שלקחו את נשכני" "מי זה נשכני?" שאלה מיקה. "הכלב הזה" ענו לה מורן ואילה. "אה" אמרה מיקה. בינתיים חזרו כבר רון ובן. "זה לא הם" אמר בן. "השכן שלי איציק נתן לי להשתמש בטלפון כדי "להתקשר להורים" למרות שאני לא צריך ועשיתי את זה רק כדי לבדוק. כשבדקתי את השעות לא מצאתי את היום הזה בכלל. כנראה שאתמול היום שביצעת בו את התוכנית הוא בכלל לא השתמש בטלפון" אמר רון. "ולשכן של אור אין בכלל טלפון" הוסיף בן. "זאת אור" אמרה מורן.