גילוי חטיפת הכלבים הגדולה פרק 4

היום בקייטנה הייתה פעילות יצירה לחופש הגדול. הילדים צירו שלטים ותלו אותם בכניסה לקייטנה ביחד עם שלט גדול שכתוב עליו "קייטנת סמיילי". "מצילי הכלבים" צירו את השלט הגדול של הקייטנה. "טוב אז היום צריך לבצע את התוכנית" אמרה אילה "אני לא יכולה להחזיק את הכלב הזה בבית יותר הוא משוגע!" "אוקי אז מי מתנדב לעשות את זה?" שאל רון. "חשבתי שעושים את זה ביחד" אמרה מורן. היא החליטה שאם אף אחד לא יעשה את זה אז היא תעשה. "טוב אז מי רוצה?" שאלה מיקה. כולם שתקו. "טוב כנראה שאני" אמרה מורן. "את בטוחה?" שאלו אותה מיקה, אילה ורון. "כן" אמרה מורן. אחרי הקייטנה מורן הלכה לביתה של אילה. תוק! תוק! תוק! דפקה מורן על דלת ביתה של אילה. אילה פתחה לה את הדלת. "היי אילה איפה הכלב?" שאלה מורן. "הנה הוא" אמרה אילה והצביעה על כלב חום, שחור ולבן מסוג בול טרייר. "איך קוראים לו?" שאלה מורן. "נשחני" ענתה אילה. מורן לקחה את נשכני ברצועה אל ביתה כדי לקחת את אופניה. היא סחבה אותם אל עבר תחנת האוטובוס. נשחני התפתל, נבח ונשך את מורן ואת החגורה. היה לה קשה לקחת את האופניים וכואב אבל היא עמדה בזה. היא חיקתה בתחנת האוטובוס. היא התיישבה וראתה מכונית נוסעת, חתול ג'ינג'י נובר בפחים, עצים ממתנועעים ברוח וגם את אור עוברת ומדברת בטלפון ומסתכלת על מורן במבט קצת רעב וקצת זומם. היא השאירה את נבחני בצד, עשתה כאילו היא הולכת ואז אחרי כמה דקות מכונית שחורה הגיעה. מתוכה יצאו ארבעה שודדים לבושים בשחור מכף רגל ועד ראש. אי אפשר היה לזהות אותם. הם הלבישו רסן לכלב קשרו את רגליו והכניסו אותו למכונית ונסעו. מורן קפצה ממחבואה על אופניה, אור כבר לא הייתה המקום, היא ברחה או יותר נכון זיפה את בריחתה. מורן דהרה על אופניה, היא טסה על הכביש אבל המכונית הייתה מהירה מימנה והיא לא הצליחה לשיג אותה. מורן דיוושה ככל יכולתה זיעה ניגרה על גופה ופניה, בגדיה דבקו בה והשמש צרבה את עורה. היא נפלה מהאופניים וכמעט שאיבדה את המכונית השחורה, אבל היא כמה כשהיא צוברת כוחות מחודשים מהמחשבה שהיא עושה משהוא למען הצדק. שערה התנפנף ברוח החמה. פתאום כאב אז פילח את רגלה פצע שוטט דם הופיעה על רגלה. היא התעלמה ממנו והמשיכה. לבסוף עצרה המכונית השחורה ליד בית גדול ואפור. ארבעת השודדים הובילו את נשחני שיבב בקול אל תוך הבית. היא ניסתה להיזכר את הדרך חזרה ואיך מגיעים לבית השודדים. כן היא זכרה היא שיננה את הדרך בדרכה הביתה. 'פונים ימינה מהמכולת, מתקדמים ישר, עוברים את הכיכר הראשון ועדין ממשיכים ישר…' כך היא שיננה לה עד שהיא הגיעה לביתה בקושי רב. אמא שלה פתחה לה את הדלת. "מה קרה לך? איפה היית נעלמת לשלוש שעות את יודעת כמה דאגתי! ומה זה הפצע הזה איך כיבלת אותו?" שאלה אמא שלה בדאגה. "נסעתי לטיול אופניים" שיקרה מורן. "טוב תיכנסי מיד להתקלח! יש לך ריח של זיעה! אחרי המקלחת אני יחבוש לך את הפצע"אמרה אמא. מורן צלעה אל המקלחת. היא פשטה את בגדיה ונכנסה למקלחת. המים היו חמים מידי אז היא כיוונה אותם לקרים. המים הקרירים זלגו על עורה וצרבו את פצעה. היא שטפה את גופה, את שיערה ואת פצעה יצאה מהמקלחת, התלבשה וחבשה את פצעה. "עשיתי את זה!" היא קראה בשימחה. "עשית את מה?" שאלה אמא "אה לא משנה…" אמרה מורן.