גיבור שונה

פרולוג – הגיבור ללא ערך
מאז שאני קטן אני חי, קורא ונושם גיבורי על. תמיד חלמתי להיות דוגמא, להביס רשעים, או להציל עלמה יפיפיה במצוקה, לא להיות חסר ערך.
ככל שהתבגרתי – אני לא יודע אם בגלל הגמגום שלי, החוסר חברתיות שלי או סתם מזל רע שהפך להיות החבר הכי טוב שלי, הבנתי שגיבור על לא אהיה.
דוגמא לעולם לא אהיה; רשעים פגשתי המון, בעיקר בבית הספר, אבל מעולם לא הצלחתי להביס אותם; ועלמה יפיפה? כמה אני יכול להגיד עליה.
פגשתי אותה אומנם עוד בכיתה א', אך באמת ראיתי את האור האמיתי שלה לקראת סוף ב', כשהפכה היא לגיבור על בעצמה ועזרה לי מול כמה בריונים בכיתה. כמה מהרשעים שכבר דיברתי עליהם.
משם הסיפור אמור להיות פשוט לא? קלארק קנט מציל את לואיס ליין ועף איתה. ואם לואיס מצילה אותו תחילה? זה רק טוויסט בעלילה שעומדת להסתיים בהיותם ביחד.
אבל לא. אני יכול לספר על העלמה שלי, מיה שמה. אני לא חושב שזה יעניין אתכם אז אוותר על להרחיב עליה. מה גם שאני לא יודע איפה הייתי מתחיל אם הייתי צריך.
במראה? אני חושב שזה יעשה לה חוסר צדק להתחיל ולפרט על המראה שלה כשאני יכול להתחיל באופי שלה והעובדה שהיא כה שונה מכל אחת אחרת.
אז באופי? באיזה תכונה להתחיל? בנחמדות? בעזרה לאחר? בחוסר וויתור? כריזמה. כל מילה שארשום תעשה לה חוסר צודק. אם הייתי צריך לתאר אותה בשני מילים – הייתי היא אומר שהיא הקרובה ביותר לגיבורת על שאיי פעם פגשתי.
האהבה שלי אליה אבל היא חסרת ערך, שווה לכלום. אומנם אני מעביר עליה עונות בחשיבה, אך היא כמעט ולא מכירה אותי אפילו. כן קראתם נכון.
לא רק שאני לא גיבור על, לא גיבור ולא כל סממן אחר לכוח, אפילו אדם רגיל אני לא. אני חסר ערך בעל אהבה חסרת ערך. מעריץ סודי, שנמצא בקו שבין אדם רגיל ומסכן לנבל שמרגל אחר מישהי תמימה.

מערכה ראשונה – הגיבור נפגע! האם יצליח להתאושש?
אור עמום חדר דרך העלים הכתומים שבעצי אלון שבדרך לבית ספרי, מותירים בי צלליות חלשות.
רעש העלים הנשברים שנשרו להם מהעצים רק לא מזמן כשנדרכו ליווה אותי במסלולי. כאילו העולם עצמו נפטר מהדברים שאינו צריך יותר. מעין התחדשות שטומנת בתוכה הקרבה.
בהגיעי לבית ספרי התחלתי את שיגרת יומי. נמנע ממפגשים חברתיים גדולים מדי; נמנע מבריונים; מקשיב בשיעור רק מספיק בשביל לעבור את המבחן הקרוב; מנצל את הזמן הפנוי בשיעורים וההפסקות לקרוא חוברות קומיקס ולנסות לקרוא את הלב של מיה;
מחשבה תמימה וחמוצה אך גם מתוקה עברה בראשי בעודי מתבונן בה, מודע לחלוטין למה ואיך היא עומדת להתנהג בכל סיטואציה שבה תמצא מתוך ניסיון עבר עשיר שיש לי. אומנם אכן אני מעריץ סודי חסר ערך ומושפל, אבל אני מספר אחד בזה.
"המעריץ הסודי מספר 1". זה מצלצל יפה. נשמע כמו שם לסדרת קומיקס.
ההתפכחות שלי קרתה לאחר שיחה עם אחד מהילדים היחידים שנחמדים אלי בבית הספר הזה במסגרת עבודה משותפת ארוכת טווח שלנו בשיעור מדעים, בחדר המדעים סמוך לחלון.
שמו רועי, והוא הדבר הכי קרוב לגיבור על זכר שאני מכיר. לא רק שהוא חסון, ספורטאי, יפה ובערך מוצלח בכל תחום, הוא אחד מהאנשים הכי נחמדים שפגשתי שעזר לי ולרבים אחרים פעמים רבות. מהאנשים שהיית רוצה שלפעמים יהיו פחות נחמדים כדי שתרגיש יותר טוב עם עצמך.
"איך עם מיה?" שאל מכר שלקח גם הוא חלק בעבודה את רועי. כדי למנוע ממני לא לקחת חלק בשיחה, כמה טיפוסי לנחמדות של רועי, הוא שיתף אותי במדובר.
"אני ומיה מי' 2 ביחד. אתה מכיר אותה?" שאל
"שיער שחור קצר? גבוהה?"
"כן בדיוק"
"כן נראה לי אני יודע מי זאת" עניתי. אם היה ציון על קיום פרצוף פוקר הייתי משיג בו מאה.
"אחלה" ענה רועי למכר בעודי חוטף מספר מכות מנטליות.
כאילו מתאגרף שמגיע על מנת לחבוט בי, אני מקבל בוקס מצד ימין בבטן בצורת העובדה שכשלתי בתור מעריץ סודי, והידידות שהאמנתי שמתקיימת בין רועי למיה צמחה מתחת לאפי לרומן.
בוקס שני אני מקבל מצד שמאל לחזה בצורת העובדה שזה לא אחר מרועי שעם מיה. גיבור על בעצמו. דמיינתי אותה עם רשעים, נבלים ונבלי על. ילדים שאני יכול לשנוא ולהאמין שהיה לה יותר טוב איתי מאשר איתם, אך לא עכשיו. תקולל רועי והעזרה הסיעודית שאתה מגיש לגילאי הזהב פעמיים בשבוע.
ואת הבוקס השלישי, החזק ביותר, אני חוטף ישירות לפנים מהצורה הפשוטה ביותר. לראשונה מאז כיתה ד' למיה יש חבר. לא אני. למה שזה יהיה אני כשאני חושב על זה. כמה חסר ערך אני.

מערכה שנייה – מאבק פנימי גיבורי! החלטה ללא חרטות!
זמן מה עבר מאז אותו יום. הסתיו אומנם עדיין נשאר, כאילו לעולם יש הרבה ממה להיפטר.
"אני לא יודע מה לעשות עם מיה" גער רועי במהלך שלבי הסיום של הפרויקט שלנו למכר המשותף. אוזני נזקפו. ניסיונותיי בתקופה שעברה לשכוח מאהבתי כלפי מיה הוכיחו את עצמם כישלון בעודי מרגיש בחילה מהולה בפרפרים מאחר ואני שומע את שמה.
רועי החל ללחוש למכר. זה לא אופייני לרועי לגרום לסובבים אותו להרגיש לא קשורים – זאת אומרת שהוא עומד להגיד משהו חשוב! עשיתי את עצמי עובד לידם, מתרכז בעבודה בעוד שכל כולי שקוע בשיחה שלהם.
"היא הרבה יותר חסרת ביטחון משנראה. היא פתאום שאלה אותי "למה אתה איתי"" רועי החל לצטט אותה ""אתה כולך ספורטאי ומוצלח וחברותי. ומה מה אני? אני לא שווה כלום". כשניסיתי להרגיע אותה היא החלה לדבר על הירכיים שלה שלדעתה הן שמנות ומביכות". אוזני בערו.
רועי המשיך, "כאילו עננה של חוסר ביטחון מקיפה אותה בזמן האחרון ואני לא מוצא את המילים להגיד לה כמה שהיא כן שווה. אני לא מצליח לתאר אותה לטובה. זה כאילו שבשביל שהיא תרגיש שמחה אני צריך להסתובב עם מילון מלא במחמאות עליה. מה גם שאני פוחד שהיא מתחילה להקיא ומסתירה את זה ממני, ושבכללי היא מתרחקת ממני כי היא סולדת מזה שאני מחמיא לה".
המשכתי לשמוע את השיחה שמהשלב הזה החלה לחזור על עצמה, בתוספות של כמה עצות חסרות תועלת שהמכר הביא לפעמים.
איזה מעריץ סודי גרוע אני. עלאק מעריץ סודי מספר 1. אני אוהב את הילדה שלא מצליחה לאהוב את עצמה. איזו אהבה חסרת תועלת.
החלתי ללכת לכיוון ביתי כאשר אותם מחשבות ממשיכות להדהד בראשי. כשהגעתי למפתן הבית שלי עצרתי לרגע. התבוננתי ברצפה וכאב עז כבש את ליבי.
טבעות מים קטנות הופיעו באדמה שמתחת לראשי. הדמעות הופיעו בעיני ללא הזמנה ונפלו ישירות אל סבך עלים כתומים ושבורים שמתחתי הפרוסים על האדמה.
טבעות המים גדלו והתרחבו עד שהאדמה עצמה שינתה את צבעה לחום כהה. גם בי הכו טיפות מים. גשם החל לטפטף מעט והפך את דמעותיי לחסרות זיהוי.
קול חזק נשמע. רעם איימתי ביסס את מעמדו במופע קול רעשני. אחריו הפסיק הגשם מלטפטף והחל להתחזק במהירותו ועוצמתו.
'הגיע הזמן שהסתיו ייגמר' חשבתי לעצמי, קוטע את רצף המחשבות העצובות שקיננו בראשי. ישבתי תחת מרפסת ביתי והתבוננתי בגשם שוטף את אזורי. האם העולם הקריב מעצמו מספיק? עתה העת להתחדשות?
עלים כתומים קמו ממקומם הקבוע והחלו להסתובב בצורת מערבולת קטנה. הרוחות גם הן מתחזקות. זו כנראה תהיה סערה.
'הסתיו אינו היה חסר ערך'. המחשבה הכתה בראשי.
הוא יכל להיות חסר ערך במידה והקרבתו לא היית מובילה לכלום, אך היא כן. היא פינתה את הדרך לחורף, הסירה את המכשולים שהיו צפויים לו ונתנה לו להשקות ולהצמיח את עליו הוא משפיע. אחריו יבוא האביב, אחריו הקיץ ואחריו הסתיו גם הוא. כולם בעלי ערך מאחר והם לא בנפרד, אלה ביחד, מביאים למקום להבא.
אם הפנה את אהבתי חסרת הערך כלפי מיה היא תפסיק להיות חסר ערך? האם הבחירה להיות חסר ערך או לא נמצאת בידי?
הרי מי יידע יותר טוב ממנה למנות את המעלות של מיה? מי יזכור יותר טוב ממני את כל הדברים שבה שיגרמו לה לעלות חיוך? לאף אחד אין אהבה חזקה כמו שלי אליה הרי.
אם אבחר, יכול להיות שהמעריץ הסודי מספר אחד יהפוך להיות מנבל לגיבור?. אני לא יכול להתלבט. גיבור לא מתלבט ולכן גם לא אני.
אני, המעריץ הסודי מספר אחד, עומד להציל את העלמה השרויה במצוקה שלי.

מערכה שלישית – קתרזיס? גיבור יוצא למלחמה!
קול הטפטוף החזק שתופף על חלוני העיר אותי לפני השעון המעורר שכיוונתי ביום התוכנית. יום התוכנית הוא רק אחד מבין השמות שנתתי להיום, בניהם יום הדין, יום ההצלה ויום הצדק. לבסוף החלטתי שיום התוכנית נשמע הכי טוב.
התוכנית היא פשוטה, לבודד את מיה בשלב מסוים ביום ואז לעשות את הדבר שאני הכי גרוע בו – לדבר. מנגד להיותי גרוע בדיבור התאמנתי רבות על מה שאני עומד להגיד, בתקווה שהאימון יפצה על המגרעות.
אומנם מזימות הן חלקת הנבלים, בעוד שעל גיבורים להילחם במזימות, לא נותרה לי ברירה אלה לזמום בעצמי על מנת להגיע למטרה.
בזמן ההפסקה, השארתי פתק על שולחנה אותו כתבתי בכתב נשי.
"הי מיה. הייתי שמחה אם תוכלי להישאר בסוף היום מעט בכיתה שלנו. אני דואגת ורוצה להתלבט איתך לגבי משהו. בבקשה אל תדברי איתי על הפתק אבל עד שניפגש בסוף היום. אוהבת, רננה".
רננה הינה ילדה מאוד שקטה שחלשה גם בלימודים וגם חברתית, לכן ידעתי שמיה לא תוכל לסרב להיפגש איתה ולעזור לה. את הכתב הנשי זייפתי אגב בבית לאחר ניסיונות רבים מאוד. הקו שבין גיבור ונבל מעולם לא היה כה מעומעם.
בהגיע סוף יום הלימודים, חיכתה מיה לרננה בכיתה, בעוד שרננה עצמה הלכה ישירות משיעור ספורט לביתה כמו שציפיתי. המתנתי מעט שהבית ספר יתרוקן, ונכנסתי לכיתה. מיה ישבה על שולחן המורה ושיחקה עם האייפון שלה.
לבוש בגלימת החוסר ביטחון שלי, חמוש בכוחות הגמגום שלי ומהול במטרה שממולי החלתי לפקפק בהחלטה שלקחתי על עצמי. קפאתי במקום.
רעם חזק שבר את הדממה ששררה בחדר. גשם חזק דפק על חלונות הכיתה כאילו מנסה הוא לשבור אותן. הרעם הזכיר לי את הסיבות להחלטתי. התחדשות; הקרבה; ערך;
לפתע קראה מיה בשמי. "מה קורה?" שאלה. עכשיו כבר לא היה לי ספק מה עלי לעשות.
'היא יודעת את השם שלי'. פרפרים ריחפו בכל חלל גוף שהיה לי. אבל בטח שהיא תדע את השם שלי. היא מכירה את השם של כולם. אכפת לי מכולם. המטרה מעולם לא היית לי כה ברורה.
'אם לגותהאם סיטי מגיע גיבור. אם למטרופוליס וסמולוויל מגיע גיבור. אם לאטלנטיס ולעולם כולו מגיע גיבור, אין לי ספק שגם לך מגיע גיבור' חשבתי לעצמי בזמן שהתקרבתי למיה.
בשלב מסוים עצרתי במקום ובעוד שעדיין נותר מרחק שמביך לקיים ממנו שיחה בין שני אנשים נותר בנינו הסתכלתי לה בעיניים והתחלתי לדבר.
"הי מיה. אני עומד להגיד לך כמה דברים ואשמח אם לא תקטעי אותי באמצע כי השקעתי בהם מחשבה.
אתחיל ואגיד שאחרי מה שאומר לך תרגישי חופשי ללכת, רננה לא באמת כתבה לך את המכתב אלה אני כתבתי אותו במטרה שתישארי.
בנוסף, אשמח אם מה שאומר לך יישאר בנינו. זה לא שאכפת לי מרכולים בית ספריים, אבל מה שאני עומד להגיד לך פרטי לדעתי.
אתחיל…" מיה התבוננה בי במבוכה, המשכתי ללא סייג.
"אני מאוהב בך. אני לא מצפה שזה יהיה הדדי. אני לא חושב שמעולם ציפיתי להדדיות בנושא אבל זה לא משהו שאתה פשוט יכול לבחור לכבות ולהדליק.
החוסר הדדיות היא כבר ממזמן אינה אכזבה, אלה חלק מדרך החיים. כמו סיפור שכתבת רק לעצמך, בדיחה פרטית שאיבדה את שיוכה או שיר שלעולם לא ישמע תמיד האמנתי שאהבה הזו תהיה חסרת ערך. חפץ שאינו יכול להשליך אך גם שאני לא יכול לעשות בו שימוש.
אבל בזמן האחרון הבנתי שאין דברים שהם חסרי ערך למישהו אם הוא יבחר לעשות מהם משהו. את הסיפור אפשר לפרסם, לבדיחה הפרטית אתה יכול למצוא שותף חדש והשיר גם אם ולא ישמע לעולם יכול להעניק לעצמך כוחות.
כך גם האהבה שלי כלפיך. במחיר המבוכה שאני מרגיש עכשיו מצאתי ערך לאותה אהבה.
והערך הוא דחיפה קטנה בביטחונך העצמי. הוא שתדעי שאיי שם יש מישהו שחושב שאת מספר אחת ושתמיד תהיה ככה.
כשאת חושבת שאת לא הכי מצחיקה, אני רוצה להופיע במאחורה של הראש שלך ולהזכיר לך את הפעם שקרעת מצחוק את כל השכבה בערב הגיבוש בטיול של ימאות בכיתה ז'
כשאת מפקפקת בחוכמה שלך, אני רוצה שתדמייני אותי כמו יצור קטן על הכתף שלך שלוחש באוזנך על הפעם שעקפת את כל הכיתה במבחן במתמטיקה למצטיינים.
כשאת שוכחת כמה את יפה, אני רוצה שתיזכרי בעיניים שלי שמסתכלות עליך עכשיו, ובמבט שלהן שנראה כמו מישהו שהסתכל ישירות לשמש. שנראה כמו מישהו שראה אור כזה חזק שכל אחר לידו נראה חלש ואפל. שנראה כמו מישהו שאין לו ספק שאת היפה ביותר.
אני יודע שלא בחרת בי להיות הילד שיגיד לך כל היום שאת הכי טובה בעולם. גם אם לא היית בוחרת ברועי זה בשלב מסוים היה מישהו אחר. אני וויתרתי על להיות הילד הזה.
אני רוצה להיות הילד הזה שכשאת לבד, ושאין אף אחד שיגיד לך מה את שווה בזמן שאת שרויה במחשבות שליליות, שאת עומדת לעשות דברים שבנות בלי הרבה ביטחון עושות או סתם כשאת עצובה, תזכרי בו ותדעי שלא משנה איפה הוא, הוא בטוח שאין כמוך."
תוך כדי המבט ההמום שמהול בהפתעה וריגוש של מיה מסתכל עלי יצאתי מהכיתה.
מרגיש תזוזות אדרנלין וגאווה עצמית, לבוש בגלימת ביטחון ובעל כוחות על בדיבור, הלכתי בגשם החזק מבית הספר לכיוון ביתי, נשטף מרגשות האשמה, חוסר הביטחון והמסכנות שרבצו עלי כמו לכלוך.
כמה שעות מאוחר יותר כתבה לי מיה הודעת תודה ארוכה בטלפון שכללה התנצלות על כך שלא אמרה לי תודה במקום, ווידוי על הריגוש והחוזק שהרגישו בזמן השיחה ואחריה ומחמאות מעט צבועות עלי, מתוך חובה לדעתי. ביום למחרת חיבקה אותי ובכלל בכל התקופה האחרונה החלה מיה להגיד לי שלום ולנהל שיחות חולין איתי ממש ביסודיות.
ממנה אולי לא אדע אך אותה שיחה באמת השפיעה עליה, אך מרועי זה סיפור שונה. בעקבות בקשת הפרטיות שלי שום דבר לא נחשף לרועי, שמספר בקביעות בעודנו עובדים יחדיו לעיתים למכר ולעיתים לי על השתפרות מצב הרוח של מיה והביטחון שהיא צוברת. "כאילו יש מישהו בלתי נראה לידה שתמיד מעלה לה את הביטחון" הוא תיאר. אגב, דיווחים מרועי הם הסיבה היחידה שביקשתי ממיה פרטיות באותו היום – מזימה או לא מזימה?

אפילוג – גיבור שונה
יש סוגים שונים של גיבורי על. כאלה שבכוחם להציל ערים, כאלה שבכוחם להציל מדינות ואפילו שבכוחם להציל עולמות וגלקסיות.
ויש גיבור שונה, שמצא בכוחו המיוחד לאהוב את עלמתו שנראה תחילה חסר תועלת את הערך של הכוח, היכולת להציל אותה.
לא עיר, לא מדינה ולא את היקום אלה את מיה שגם ככה שווה יותר מכל אלו ובלעדיה כל אלו לא שווים.
הוא אורב, הוא מתבייש, הוא מתבונן. בלילות הקרים, בימים החשוכים, בזמנים הקשים. הוא שם תמיד. לא אחר מ- "המעריץ הסודי מספר 1".