ברוך הבא גבור ישראל

שבת ברוכה לכולכם קוראות וקוראים יקרים שלי

אתמול ביום שישי אמרנו כולנו כי "היום זה אחרי החגים" אחרי החגים כשמנסים לדחות את כל אותם דברים שניתנים לדון בהם "לאחר החגים" אותם דברים שימתינו לפתרונם או להמשך הטיפול בהם "אחרי החגים" גם הילדים רובם ככולם נמצאים בחופשה "בין החגים".

מחר בעזרת השם נתעורר בבוקר של שבוע חדש בבוקר של "אחרי החגים". מה היה לנו במהלך הימים "בחגים עצמם"

ובכן סערה המדינה, אין עין שנשארה ללא דימעה ואפילו "ברז דמעות שסירב להיעצר בעיצומו של חג הסוכות כשכולנו צפונים בסוכה ב- 18.10.11. המדינה עצרה את נשימתה, כולנו, מבטינו לעבר המסך הקטן, לעבר האינטרנט, מחוברים לרדיו, וכולנו כולנו רק רצינו ולו לשנייה קלה , לצפות בתמונה הראשונה , בשובו של הילד של כולנו, משביו אי שם במרתפים חשוכים, אי שם באתרים מנוכרים, אי שם " כשהמלה ש ם , איננה מבטאת" רחוק פיזית, אך מסיבות של קברניטי המדינה , צה"ל ומערכת הבטחון כולה קבעה כי "ה ש ם" רחוק מאד ואסור לפעול בדרך אחרת אלא רק בדרך הכואבת שהתסיסה משפחות שכולות רבות מאד מאד בחלופה של החזרת רוצחים עם דם על הידיים רוצחים אשר הותירו אנשים רבים קטועי אברים וגם משפחות שנותרו קטועות ותלושות מהחיים אותם משפחת אשר נותרו ללא יקיריהם: ילדים, הורים, אחיות, אחים חברות חברים, אנשים אהובים מאד מאד , אך את אותם רשעים אלה, עם כל הכאב חייבים להשיב לאויבנו האכזריים כדי לקבל, כדי שאמא אביבה ואבא נועם יזכו לחבק לא את הקרטונים הרבים הפזורים ברחובות הערים אלא את הדבר האמיתי את בנם אהובם.

18.10.11 השעה 06.00 התיישבתי מול מסך הטלוויזה ולא זזתי ממנה עד שצפיתי במו עיני בגלעד מובל מכותר ע"י אנשים זרים ומנוכרים , ואף מושב נגד רצונו , נגד כוחו הנפשי והפיזי כאחד, לראיון אכזרי ע"י ערוץ טלויזיה במצרים ונשאל שאלות שבפירוש שאלות שכאלה, לפי דעתם של הפסיכיאטרים, וכל מערכת בריאות הנפש אשר אמרה בכל ראיון, טרם חזרתו של גלעד, "כי יש לתת לו זמן, לא לשאול אותו, לא לדובב אותו אך באותו ראיון אומלל, שאלו אותו ותרגמו את השאלות וגלעד נשם ונשף ובקושי יכול היה לענות לשאלות שנשאל , אך מה זה ראיון של מספר דקות, לעומת ישיבה בבורות אפלים במשך 1941 ימים זה ממש כלום לגבי גלעד החיל האמיץ החיל שבחר בחיים החיל שהסתגל לכל אותם התנאים כשהמלה: " ק ו ש י" אינה מסוגלת להביע את התחושה "קושי" , את הימים והלילות הארוכים שחווה גלעד, אותם ימים ולילות ארוכים , בלי לצפות ולו לשנייה באור יום בשמש הזורחת אלא רק חשכה, אפלה , ואנשים זרים שקרוב לודאי גם הארוחות שהאכילוהו היו זעומות, היו קטנטנות ולראייה מצבו הפיזי הקשה.

אשרי שנמנית אני בין כולנו אשר חיים במדינה כשהמוסר לגאול שבוי, להשיב חיל בצבא הגנה לישראל אשר נחטף במהלך הגנתו על עם ישראל, חיל זה הוחזר הביתה והמחיר , אותו מחיר תאמינו לי יקירי תאמינו לי כל אותם מסיימי כתות י"ב ואוטוטו מתגייסים לצה"ל, הסירו פחד מלבכם ואם חלילה וחס, חלילה וחס תפלו בשבי אצל אויב אלים ורשע, אל דאגה , החזיקו מעמד , בחרו בחיים והחשכה שתשהו בה תיהפך לאור גדול כשישחררו אתכם ותשובו הביתה. ואסיים מאמר זה "של אחרי החגים" בשורה מפיחה תקווה עוז וכח: "כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר והעיקר לא לפחד כלל" ……

תודה בקי