אסור להתפס – פרק 1

נ.מ אמה – כולם שונאים אותי , כלומר חוץ מחבריי , וחתולת הרחוב.

אוקיי, אז , כן , שלום , לכל מי שלא יודע מה יקרה כאן , אז הנה תקציר קצר של חיי הנוראיים , איזה דפוק אחד עלה לגדולה , וכנראה עם שיגעון ילדות , כי הוא מאשים אותנו היהודים בבעיות שלו , אבל לפני החפירות שלי , קצת עליי . כדאי שתדעו מי תהייה הגיבורה כאן , מאוד כדאי! טוב אני אמה , בת 15 , גבוהה , רזה , יש לי שיער אדמוני גולש , וחלק , אני בעלת עניים כחולות שרוב הילדים שפוגשים אותי אומרים שהן מסקרנות , אני לא מבינה מה יש להם… טוב חפרתי דיי על אנוכי! כעת, נעבור לבוקר היפה ועד הערב הנורא! טוב , קדימה לתחילת הבוקר , הרבה לפני שאני כעת במצבי , עם חבריי הטובים לפחות , לא עם רובם, אבל טוב חלקם… :

״ אמה!״ צרחה אמי כאשר התעוררתי, וקלטתי פיתאום בשעון הסגול המתקתק , בצורת חתול, שהשעה 8:37 ״ נו באמת!״ מלמלתי בעודי מתלבשת במהרה ויוצאת להתקלח , כאשר גמרתי לאכול , לקחתי את תיקי האדום , עם פסים לבנים , ומשרוקית כחולה ליד הרצוע הימנית . ורצתי הישר לבית הספר שלנו שמשום מה שמו היה ״בית הספר רולג׳ ״ , מי זה רולג׳? כאשר נכנסתי לכיתה מצאתי רק שלושה מחבריי ותהיתי איפה השאר… אך לא זה היה חשוב מיהרתי להתישב ליד ססיל , ידיד טוב שלי , אהבתי איך ששערו השחור פרוע ועניו החומות מביטות בך בגאווה , תמיד אומרות לך ״תמיד תילחם ותעמוד , ולא אחרת , כי אם אתה חיי , יש לך מטרה ״ תמיד אהבתי את האמירה הזאת , הוא אמר לי את זה פעם . הספקתי להתיישב לפני שהמורה שלנו גברת דורג׳ הספיקה להכנס , והתחילה לאמר ״כל ילד יהודי באשר הוא לקום מייד!״ קמתי עם ססיל , אפריל , רוי ומרליןחלק מחברותיי הטובות . והמורה אמרה ״הינכם מסולקים מבית ספר זה , צאו מייד ״ אמרה בקול סמכותי וגאוותני , כאילו חיכתה לרגע בו העוף מהכיתה שלה אחת ולתמיד , כל חבריי לכיתה לטשו בנו , הילדים היהודים- מבטים , והחלו ליצחוק עלינו ויצאנו במהירות מהכיתה , מבולבלים , חסרי הבנה . כולנו יצאנו לביתנו , ללא שמץ של מושג מה קרה . כל ילד גרמני שעבר על פניי החל לקלל או ליצחוק ואו ליקרוא לי ״יהודיה! תיראו! בואו הנה!״ והחלתי לרוץ , הישר לעבר הבית הקטן שלי , ועל יד בייתי , על ריצפת הכניסה לדלת נח לו עיתון על השטיח הפרוותי שלנו , ואיתו נחה לה גם נחמה , חתולת רחוב נחמדה והיא לא הייתה כמו שאר הילדים הגרמניים האחרים . פשוט גירגרה לה בשקט . נחה לה בצל ביתנו , הרמתי את העיתון והכותרת הראשית ״היטלר – ראש חדש לגרמניה״ החלתי ליקרוא ומלמל לעצמי ״העם היהודי… אשם … בעיות כלכליות בגרמניה…חרם על העם היהודי…לא מקובלים עוד״ מצמצתי , ולא האמנתי מה קורה כאן… מי הדפוק הזה ומה הוא חושב לעצמו! חשבתי ורצתי הביתה , ראיתי את אימי יושנת , החלטתי להשאיר את המפתח שלי בבית , ולצאת דרך החלון , שלא יוכלו להכנס … לא הגרמניים .. יצאתי לכנס את חבריי ולקחתי איתי את העיתון בעודי ממלמלת ״היטלר״ וידעתי שמאוחר ליברוח , הכל התפרסם , וכל השערים נעולים , ואמרתי לעצמי ׳אל תיכנעי! צאי אל חברייך!׳ והגעתי אל דלתו של ססיל , במהרה , כי הוא שכן שלי , דפקתי על הדלת , מחכה שססיל יפתח לי את הדלת וישאל ״מה את עושה כאן?״