אמנת זמינות בנקאית מהי ?

ג' הייתה נערה צעירה, חייכנית ונמרצת שהתאהבה בד', בחור נאה וכריזמטי שהבטיח לתת לה את הירח. שבועיים אחרי החתונה הוא שבר לה וואזה על הראש. ג' סברה כי מדובר במעידה חד פעמית, "כנראה כל עניין הנישואין חדש לו, זה יעבור" חשבה בלבה, על כן לא פנתה למשטרה ולבטח לא סיפרה לאיש על המאורע. ואכן, חודשים של שקט שררו בביתם הקט, זאת עד ללידת בתם הבכורה. ד' נהג לומר לג' כי: "אין לך שום דבר לחפש בחוץ, את תטפלי בילדה ואני אדאג להביא כסף לאוכל". "איזה יופי" חשבה לעצמה ג', "יש לי על מי לסמוך". וכך נעל ד' את ג' והילדה שעות בביתם עד אשר שב בשעות הלילה הקטנות מדושן מאלכוהול. "זה בטח הלחץ מהעבודה" חשבה ג', "שישתה קצת, יפרוק מתח".
מפתח לדלת הבית לא היה לג', גם לתיבת הדואר לא. בפעם היחידה שהעזה לבקש מד' שישכפל לה מפתח וייתן לה מעט כסף לקנות מטרנה לילדה הוא צרח עליה שהיא נצלנית וגנבת, ואם תעז לבקש זאת בשנית, היא כבר תראה כוכבים…
רק פעם אחת איפשר ד' לג' לצאת מהבית. היה זה כאשר לקח אותה לסניף הבנק הקרוב בו פתחו חשבון בנק על שמם טרם נישואיהם. באותו יום חתמה ג' על ניירת, הרבה ניירת. כאשר שאלה קודם לכן על מה הנה מתבקשת לחתום, ענה ד' בנוכחות הפקידה :"אני אסביר לך בבית, עזבי, הנה קחי עט תחתמי". הסבר לעולם לא הגיע…
וכך התנהלו חייה של ג' במשך שנים אחדות; היא – נעולה בבית ומגדלת את בתם, בעודה סמוכה ובטוחה כי ד' עובד שעות רבות להבטחת כלכלת עתיד המשפחה, והוא – יוצא בשעות הבוקר המוקדמות וחוזר בשעות הלילה המאוחרות.
אני סבורה כי חולפת בראשכם המחשבה שאדם סביר היה מנסה לפנות לשכנים, לצור קשר טלפוני עם המשטרה – נכון? לא כך הן נשים נפגעות אלימות, אבל את זה נשאיר לפעם אחרת..
נחזור לסיפור.
לאחר מספר שנים הגיע זמנה של הילדה לעלות לכיתה א'. כמה שמחה וגאווה היו בלבה של ג'. משלא הצליחה לעצום עין מהתרגשות, השכימה קום ממיטתה, התארגנה והלבישה את בתה בשמלה צבעונית שתפרה לה בהיחבא יומיים קודם לכן. "את נראית כמו נסיכה מהאגדות" אמרה ג' לבתה בעודה קולעת לה צמה. "אמא, את תלווי אותי לכיתה?" שאלה הילדה. לפתע הרגישה ג' מן פרץ של אופטימיות, כזה שמחמם את מעמקי הבטן התחתונה וענתה בבטחה: "כן ילדתי".
באותו בוקר ד' לא השקים קום לעבודה. בעודו רואה את השתיים מתקרבות לדלת הכניסה, קפץ ממיטתו כאילו זו עלתה באש ושעט אל עבר הדלת. "מה את חושבת שאת עושה?" צעק לעברה של ג' בעיניים פעורות לרווחה. "חשבתי שהיום זו הזדמנות שאצא… תראה איזו יפה הבת שלנו". ג' לא הספיקה לסיים את המשפט והרגישה מהלומה כבדה חובטת בראשה, ולאחר מכן עוד ועוד מהלומות כואבות יותר האחת מן השנייה ושברקע נשמעות צעקותיו של ד' : "זה הסוף שלך, כאן ! עכשיו! לא יישאר ממך זכר, אני נשבע!". ג' לא זוכרת מתי, אך היא איבדה את הכרתה בעודה תוהה מה יעלה בגורל בתה. ד' שחשב כי השיג את מטרתו, נעל את נעליו ועזב את המקום. בתושייה של ממש הצליחה הילדה במהלך האירוע לשלוף מכיסו של ד' את מפתחות הבית, מבלי ששם לב לדבר. למראה אמה שרועה על הרצפה פתחה את דלת ביתם ורצה אל עבר השכנה בעודה זועקת כי "אמא לא נושמת , הצילו, הצילו, בבקשה".
בתוך מספר דקות הגיעו השכנים, ניידת משטרה ואמבולנס אשר פינו את השתיים לבית החולים. לבית הן לא חזרו עוד.
לאחר שיקום פיזי ארוך, עברה ג' יחד עם בתה להתגורר במקלט לנשים מוכות בעיר מרוחקת בדרום הארץ. במקביל התנהל הליך פלילי במסגרתו הוגש כתב אישום כנגד ד' על ניסיון לרצח. אך הגיהינום טרם נגמר. זוכרים שלג' לא היה מפתח לתיבת הדואר? באחת הפעמים שהגיעו השכנים לבקר את ג' בבית החולים הביאו עמם חבילת ניירות. "מה זה?" שאלה ג' בחצי עין פקוחה מבעד לתחבושות. "חובות" ענתה השכנה, "מכתבים מהוצל"פ, בנקים, חברות כ"א..".
הסתבר כי ד' לא עבד כלל, ובמשך שנים פיזר שיקים ללא כיסוי על שמה של ג' (זוכרים את הביקור בבנק?), נטל הלוואות על שמה שלעולם לא יהיה להם כיסוי ועוד התחייבויות רבות ומרובות.
וכך גילתה ג' כי מלבד היותה פצועה פיזית ונפשית, היא חייבת כספים בשווי של עשרות אלפיי שקלים, סכומים שיכלה רק לחלום עליהם.
ומה עם ג' כיום אתם שואלים? את החובות היא הצליחה ברובם לבטל, וביומן האחרון במקלט חגגו ג' והילדה יחד עם כל הצוות את עלייתה לכיתה א' לבית ספר אליו נרשמה, עם עוגה, שמלה וברכה גדולה.
גם דירה הצליחה ג' לשכור, דירה נחמדה לה ולבתה , רחוק מכל הפחד והאימה..