איז'ו די לה ליג'רה

באולם בית הכנסת הספרדי המרכזי של ימין משה אין כמעט לוחות הנצחה. נוף פתוח ממנו אל העיר העתיקה: הר ציון ומגדל דוד. רק לוחית הנצחה אחת משיש קבועה "לזכרו של אברהם מיכאל קירשנבוים".
אברהם גדל בשכונה וקיבל חינוך דתי, היה ממתפללי בית הכנסת האשכנזי ועם חבריו הספרדים היה מתפלל בבית הכנסת הספרדי, המרכזי. חבריו הספרדים כינו אותו בשם איז'ו די לה ליג'רה (בן החלבנית) כי אימו מרי סיפקה חלב לתושבי השכונה. הוא אהב את ניחוחות השכונה: את הלחם שנאפה לכבוד שבת, את התרנגולות שהתרוצצו חופשי ברחובות, את קריאת ה"סליחות" של שמש בית הכנסת המרכזי.
כשגדל שירת באצ"ל ובהגנה ובמסגרת שירותו בהגנה זכה להגן בגופו על ביתו, פשוטו כמשמעו.
שכונת ימין משה שכנה במדרון מול העיר העתיקה, היא הייתה אחת מהשכונות המבודדות ביותר
ב-10.2.1948 (ל' בשבט תש"ח) נערכה במשך 6 שעות התקפת מצח על השכונה, אחד ממפקדי הכנופיות הערביות היה עווד כליל אל קוואסמה שהחליט על התקפה שנועדה לכבוש את שכונת ימין משה. חמישים ערבים התקדמו מכיוון שער יפו עד לקצה ימין משה. קירשנבוים פיקד על כיתת לוחמים מתושבי השכונה וכשראה שעיקר ההתקפה מגיעה מצד צפון לקח את המקלע מסוג "ברן", טיפס ועלה על גג רעפים של אחד מבתי השכונה הגבוהים ומשם גילה כי הערבים שמתקדמים לכיוון השכונה נושאים בידיהם היו חומרי נפץ, פחי בנזין ושקים איתם התכוננו להעלות באש את המקום על תושביו.
הוא ראה את מחזה האימה, הביט בבתי השכונה האהובה עליו, על חצרותיה בהם שיחק כשהיה ילד עם חבריו, על בתי הכנסת בהם נהג להתפלל וללמוד תורה ואמר: "לא אתן!"
כאשר ניסו התוקפים לדלג מעל גדר הבטחון פתח אברהם באש לעברם. הקליעים הציתו את החומרים הדליקים שהרכיבו את מטענם וההתפוצצויות לא איחרו לבוא. הערבים חיפשו את מקור האש וכשהבחינו ביורה שהתמקם שעל הגג כיוונו נגדו את נשקם.
במשך יותר משש שעות לחם לבדו והכריח את התוקפים לסגת.
בסופה של ההתקפה הבחינו הבריטים מחלון דרומי של מלון "המלך דוד" במיקומו, חייל אחד כוון את רובהו לעבר אברהם ופגע בו בירכו. אברהם הפצוע גרר את עצמו אל בית אחד השכנים ואלו הזעיקו אמבולנס כדי להעבירו לבית החולים.
ובכל זאת עלה בכוחות עצמו לטחנת הרוח שם שכב על אלונקה כשלידו חובש השכונה והאח הצעיר ממנו בנימין. הם העלו את אברהם באלונקה לאמבולנס שהגיע. בעת הכנסת האלונקה לאמבולנס נורה כדור שני של בריטים מעמדה ששכנה בבניין לשכת העיתונות הבריטית, שבפינת קרן-היסוד- ז'בוטינסקי. הכדור היה מסוג "דומדום" שפגע בזרוע אחת מידיו ומשם לחלל הבטן והרס את אבריו הפנימיים.
"עכשיו נפלתי" לחש לאחיו.
כעבור יומיים הלך לעולמו. הוא היה מהאחרונים שנקברו על הר הזיתים בירושלים
בקרב זה הפך אברהם לגבור האגדי של השכונה. אברהם היה גם חבר באצ"ל וכינויו "תמיר". עד כדי כך יצא שמו לפניו ששלושת המחתרות שלא אהבו האחת את השנייה (בלשון המעטה) פרסמו מודעות אבל לזכרו, תופעה יחידה במינה באותה תקופה.
אחרי מלחמת ששת הימים ב- 1967 אותר הקבר בו נטמן. על קברו הוקמה מצבה ועליה חרתו "אברהם מיכאל קירשנבוים הי"ד נפל על הגנת ירושלים".
מאחר שבתי הכנסת האשכנזים של ימין משה ננטשו, זכרו התושבים הספרדיים את חסד משפחתו וכיבדו את זכרו בלוח הנצחה בו נפתח הסיפור.