אוריאו פרק 9-התליון חלק ב'

~מאירועי הפרקים הקודמים~
דן:"הוא נתן לי את התליון הזה"
שון:"אלה ילדים שמתו כשנלחמנו עם המשטרה על דפנה ורון"
שודד: "בדרך כלל הייתי אומר שאני זה ששואל את השאלות אבל זה עשוי להציל את חייך…"
~חדר חשוך, החדר של השודד~
"אנחנו אוייבים של החבורה הזאת, אנחנו מאמינים שבני האדם יצרו את העולם מה שרק עושה הגיון, כי אנחנו המצאנו את כל הדברים החומריים שבעולם" אמר לי.
"עכשיו מי נתן לך את התליון, איפה ולמה?" שאל אותי בכעס.
הסתכלתי בעיניו, הדבר היחידי שהיה אפשר לראות זה אש.
כולם תמיד אומרים שהעיינים זה החלון לנשמה, כנראה שהם צודקים.
הרגשתי מפוחד מאוד.
"אתה יכול להרוג אותי אם תרצה, אני לא אגיד לך כלום" אמרתי.
"אז זה תליון שיש רק לחברי מחתרת, זה כל מה שרציתי לשמוע" הוא צעק בכעס.
הוא קרא ל"חברים" שלו והם הביאו שוקר חשמלי.
לא ראיתי שום קופסאת אוראו, שום חתונה ולא ניראה לי שהחישמול הזה יעבור עד החתונה…
אפשר להודות שהאוריאו הפעם הזאת טעה.
וזהו, עכשיו נהרסו לי החיים.
הכלב שלי מת, החברים שלי נעלמו, בקרוב יסלקו אותי מבית הספר, יש לי תיק במשטרה ונראה לי שאני בדיוק בדרך עכשיו לפגוש את וופי בגן עדן.
האיש התקרב אליי עם השוקר.
עצמתי עייני וחיכיתי שזה ייגמר, ואני אמות.
האיש חישמל אותי ונפלתי על הרצפה והחלתי לדמם.
המילים האחרונות ששמעתי היו "זהו, עכשיו שהוא גמור ואנחנו יודעים איך לזהות אותם, אין להם סיכוי!" ולאחר מכן צחוק מרושע.
פתחתי עייני לרגע אחד קטן ממש של שניה הסתכלתי להם בעיינים ושאלתי, "למה אתם עושים את זה? אז אתם מאמינים בדברים אחרים, זו לו סיבה להרו…"
נפלתי על הרצפה ונרדמתי.