אוריאו פרק 2-מונית
~רחוב~
אחרי חמש דקות של ריצה כבר רודפים אחרינו שתי מורות ושלושה שומרים.
"דפנה, את מבינה שאם לא היית תוחנת את כל האוריאו האלה אנחנו לא היינו במצב הזה?!" אמר רון.
"אני בכלל חושבת שזה בגללך, שאתה עיצבנת אותה ושלחת לה אימייל שהיא פרצפלוחה…" ענתה לו.
"אוי הכל רק באשמתך!" וכך הם המשיכו לריב…
לפתע ראיתי מונית.
" אם תהיה עסוק בקרבות, לא תשים לב שהספינה שלך הפליגה" נזכרתי.
תפסתי את דפנה ורון בסווטשירטים שלהם ורצתי לעבר המכונית.
"ניניניניניניני וניניניניניני" שמעתי את רון.
רון ודפנה המשיכו לריב בלי סוף.
ירדנו בבית שלי ודחפתי אותם לתוכו, מה שהיה קצת קשה כי הכלב שלי אומן לעצבן את החברים שלי…
סתרתי לשניהם בפרצוף ואמרתי "אם יש לכם רגע פנוי, אולי תשימו לב שבגללכם אני נכנסתי לקרב עם מורים, שומרים ופתרתי את חידת האוריאו או מה שזה לא יהיה, תפסיקו לריב כבר, אנחנו חברים שנים, עכשיו אני צריך שתעזרו לי".
"לעזור במה?" שאל רון.
בלמצוא עוד קופסאת אוריאו כמו הקודמת, עניתי.
"אני בעניין" אמרה דפנה.
"למה?", שאל רון.
"כי הקופסא הקודמת לא הייתה סתם."
הסברתי להם את כל העניין מה שלקח שעה ורבע.
קראתי להם לבוא והתחלנו לחפש בגינה ולבסוף מצאנו חפיסת אוריאו בתוך הקקי של הכלב שלי…
"מי לוקח את זה?" שאל רון.
לפני שאנחנו הספקנו לראות דפנה כבר הוציאה את זה וסיימה כבר אוריאו אחד…
קראתי את מה שהיה כתוב בפתק הבא.
"למה לא?" היה כתוב שם.
"זה רמז יותר גרוע מהנושאים למבחן בהיסטוריה!" אמר רון.
"תירגע רון, אנחנו עוד נפתור את זה…"
תגובות (1)
אני מתחילה לאהוב את הסיפור הזה