אבודה – פרק 8

פתחתי את האתר של הסיפור וחיפשתי את המשתמש של מאור. "פרצו לי לסקייפ" כתבתי לו "אני אפתח חדש, תמחק את הישן".
אחרי כמה דקות הגיע תגובה: "אם את אומרת… אגב, הכל בסדר?"
מה זאת אומרת? שאלתי את עצמי. מיהרתי לפתוח סקייפ חדש ולחפש את מאור וסהר.
"הכל בסדר" כתבתי למאור הכי מהר שיכולתי
"יופי" הוא השיב
"אז אתה גר בחיפה" כתבתי ובהיתי במסך
"כן, עיר מולדתי" הוא כתב והדביק סמיילי מחייך
"טוב…" משהו הפריע לי, שהרי אם אני אלמד עכשיו פה…
"משהו מפריע לך?" הוא שאל. הבחור הזה קורא אותי!
"לא משהו רציני" כתבתי
"מאי!" אמא קראה לי למטבח
"אני צריכה ללכת" כתבתי
"תחזרי מהר?" הוא שאל
חייכתי. "אני אשתדל, בסדר?"
הוא הוסיף סמיילי מחייך וכתב "תיהני"
"ביי" כתבתי וניתקתי את הסקייפ.

התעוררתי, הבטתי בחדר שאמא נתנה לי, פעם, כשהייתי קטנה, הייתי מבלה בחדר הזה ימים ושבועות. היום אני אבלה בו שוב.
"מאי" אמא דפקה
"כן?" שאלתי
"תתעוררי" היא אמרה "הצלחתי לרשום אותך לבית ספר במהירות"
"נהדר" רטנתי "אולי היא גם תשיג את המחברות והספרים שלי…" אמרתי לעצמי
"אה. וגם השגתי את המחברות והספרים מאבא שלך" היא אמרה
"נהדר" אמרתי. ואני עוד בניתי על יום חופש.

בהיתי בארון הבגדים הפתוח, אתם בטח צוחקים עליי, חשבתי בפעם העשירית.
הכל שם היה צבעוני. היו שם חצאיות מיני בשלל גוונים, מכנסי ג'ינס משופשפים, חולצות בכל מיני גוונים וסוגים. מה לעזאזל אני עושה עם כל זה?
בחרתי ג'ינס משופשפים וחולצה כחולה. "כמה שפחות לבלוט" אמרתי לעצמי אבל זה היה בלתי אפשרי עם הבגדים האלה. אמא לא השאירה לי כלום בצבע שחור או אפור. היא מחקה את הצבע הזה מתיבת הצבעים. נהדר.
"אוי, מאי" אמא קראה "את נראית נפלא" היא חייכה.
"כן" אמרתי "שמחה שאת מרוצה"
"עדיין לא" היא אמרה והושיבה אותי על כיסא "את צריכה להפסיק לזעוף, תחייכי"
חייכתי. מי עשה את השטיפה הזאת לאמא שלי?
היא הביטה בי "אל תזוזי עכשיו" היא אמרה והלכה אל המקלחת, תוך דקה היא חזרה עם תיק איפור "לא!" אמרתי בתוקף
"אוי, בבקשה?" היא שאלה
"לא, מספיקים לי הבגדים"
"בבקשה מאי…" מי אמר לה לשנות אותי ככה? אני לא רוצה להפוך ל…, ואולי אני כן רוצה.
"חכי רגע" אמרתי לה ופניתי לחדר שלי. החלפתי בגדים.
לבשתי חצאית בצבע ורוד וחולצה לבנה מקושטת בקווים ורודים, נעלתי את הנעליים שאמא נתנה לי, סנדלים מעור בצבע שחור עם עקב קטן.
"אוי אלוהים!" אמא קראה "את נראית מקסים!"
לקחתי את התיק שאמא הביאה לי, תיק חדש בצבע לבן עם לבבות אדומים והכנסתי לתוכו את המחברות והספרים.
אז פניתי אל המראה, הבטתי בדמותי במראה אחרי שאמא איפרה אותי.
"לא ציפית לפגוש אותי…" מלמלתי "….ציפית לפגוש עוד ברבי"