אבודה עונה 3 – פרק 26 חלק ב'

"איך תעזרי לו?" דון שאל, "גם ככה הוא ימות בתוך מספר דקות"
משהו חם זלג על הפנים שלי ובאימה הבנתי שאני בוכה. שמעתי את עצמי צועקת: "סתום את הפה, ויטו!"
הוא נראה מופתע משהו כי הוא נרתע לאחור.
סובבתי את מאור ככה שפניו יופנו כלפי מעלה ובחנתי את פניו, הן היו מצולקות וסימן סגול כהה נראה ליד העין שלו.
"מה עשיתם לו?" שאלתי בשקט, נחנקת מדמעות.
"מה שהגיע לו" ויטו אמר, "הוא ניסה לרמות אותי"
"לרמות אותך…" מלמלתי כמעט בלחישה ועצמתי את עיניי. ואז שאלתי, "על מה אתה מדבר?"
"החבר שלך ניסה להביא לי חומר מזויף" ויטו אמר, "אני חייב להעריך את אומץ הלב שלו אבל גם לומר לך שהוא מטומטם, אם הוא חשב שאני אפול בפח הוא טעה. ומי שטועה צריך לשלם על הטעויות שלו"
'מי שטועה משלם על כך' אבא שלי נהג לומר בכל פעם שבתור ילדה קטנה הכיתי מישהו בבית הספר כי הוא התגרה בי. עכשיו נזכרתי בו וכעס גאה בתוכי.
"אז להרוג אותו?" שאלתי בכעס, "זאת הדרך לשלם על טעות?"
"המכות שהוא קיבל מהחברים שלי, זה היה העונש שלו" חיוך מרושע עלה על שפתיו, "אבל המוות הקרוב שלו? לחלוטין באשמתך".
לרגע חשבתי שאני זאת שנעצו בה את הסכין. הפסקתי לנשום והרגשתי כמו מפלצת.
בגללי מאור שוכב פה כמעט חסר חיים? התשובה הגיעה תוך רגע – לא. זאת לא אשמתי.
"זה לא נכון" אמרתי וניערתי את ראשי. ואז שמעתי צליל נעים כל כך, פעם הצליל הזה הפחיד אותי, כי הוא סימן את הסדר והחוק בזמן שאני הייתי רחוקה ממנו. היום התענגתי על הצליל דווקא בגלל הסיבה הזאת.
"משטרה.." ויטו מלמל, "מה חשבת לעצמך?" הוא פנה אליי.
"שתסתלק" אמרתי בשקט
"אני באמת אסתלק" הוא אמר ואחד מהבחורים שלו תפס בזרועותיו של מאור, "אבל לא לבדי"
ואז הוא נעלם.
כשנוימן מצא אותי שוכבת על העפר, בוכה, לקח לו הרבה זמן להבין שהבן שלו נחטף.