אבודה עונה 3 – פרק 16 חלק א'

אי אפשר לומר שפחדתי. אחרי הכל הלכתי מרצוני אל המחסן. אבל העובדה שהבחור המגודל היה מאחורי והצמיד משהו חד בגבי (שכנראה היה סכין) לא הייתה מעודדת במיוחד.
נכנסתי פנימה, המקום היה נראה טוב יותר מבפנים: קירות שחורים, ספה חומה לאדם יחיד וכיסאות עץ תואמים עמדו זה מול זה, ביניהם עמד שולחן קפה שחור ובספת העור ישב אדם מוכר מעט.
"איך..?" שאלתי כשהוא התרומם
"מה אתה עושה פה?" שאג הנהג ודחף אותי אחורה, "היא לא פה בשבילך. אין לי זמן למשחקים שלך סקראב"
כן. סקראב עמד במרכז החדר וחייך אליי. "חשבת שנפטרת ממני?" הוא שאל
"איך אתה מעז?" שאל הנהג, "מה אתה עושה פה? ענה על השאלה!"
"שקט, גוש בשר" ענה סקראב ואני הבטתי בנהג בציפייה.
"אני במקומך לא הייתי מוותרת לו" אמרתי בתמימות, "האמת היא שבאמת לא וויתרתי" חייכתי אל סקראב חיוך זדוני, "אז מה קורה סקראב? איך יצאת החוצה?"
הוא חייך בחזרה, "סיפור ארוך ומשעשע" הוא אמר והתיישב על הספה, "אמרתי לך שיש לי אנשים שעובדים אצלי"
ניסיתי לא להילחץ מכל הסיטואציה.
אחרי הכל סקראב אמור להיות בכלא, לא הייתי אמורה לראות אותו עוד לעולם.. אבל אם הוא פה. האם הכל היה תחבולה? האם לא הייתי אמורה להיפגש עם ויטו? לא הגיוני, הרי הנהג הופתע. מה שאומר שקרה משהו.
"מה אתה עושה פה סקראב?" שאל הנהג שוב
"אחח, מה שלומך סמי?" שאל סקראב בשמץ חיוך, "איך הולך עם.. העבודה החדשה שלך?"
"תיזהר סקראב" אמר סמי ושלף את הסכין שחשבתי שנעץ בגבי (מה שמוכיח שצדקתי) "אני מוכן לפגוע בך. אני לא חייב לך כלום"
"תנסה" אמר סקראב בחיוך תמים, "נראה מה דון יגיד"
"דון היה צריך לפגוש את הנערה" אמר סמי, "איפה הוא?"
"הוא שלח אותי" אמר סקראב, "יש לי לנערה חשבון פתוח. דון הרשה לי להעניש אותה על.. המידע שהתגלה" הוא חייך אליי והמשיך, "ויש משהו שאני רוצה לסיים"
"אתה דוחה!" אמרתי בגועל
"ואת מסתבכת בכל דבר" הוא אמר, "אבל אני לא בררן"
התכוונתי להתנפל עליו כשסמי תפס אותי. "אני רוצה לדבר עם דון" הוא אמר ואחז בחוזקה בזרועי, "ואת אל תזוזי"
בלעתי רוק בכוח. סמי התקשר למישהו ושאל משהו בשפה זרה, נראה לי שאיטלקית (הגיוני אם הוא מדבר עם ויטו), הוא הביט בסקראב בכעס ואז בי ברחמים שהפחידו אותי.
"אני מבין…" הוא מלמל והקשיב, "כן. בטח"
הוא סגר את הפלאפון שלו והביט בי, הוא נראה אובד עצות.
"אז מה אמר הבוס?" שאל סקראב בלגלוג שלא אהבתי
"היא שלך" הוא אמר ושיחרר את זרועי. היא הייתה אדומה. "מצטער ילדונת"
"אל תצטער" אמר סקראב, "סליחה היא חולשה"
סמי חלף על פני ומלמל, "אם הייתי יודע שזה הוא לא הייתי מביא אותך לפה"
הנהנתי בציניות, "אני מכירה אותו יותר מדי טוב" אמרתי וחייכתי, "תודה בכל מקרה"
"מצטער" הוא אמר וסגר את הדלת מאחוריו