אבודה עונה 3 – פרק 14 חלק א'

חלמתי. כלומר, אני תמיד חולמת, אבל אני אף פעם לא זוכרת את החלום שלי.
עמדתי בדוכן עדים, בבית משפט מאולתר.
איש עם ספר התנ"ך הביט בי בריכוז ושאל: "האם את נשבעת לומר את האמת, את כל האמת ורק את האמת?"
שמעתי את עצמי אומרת, "אני נשבעת"
הוא הנהן ואדם חמור סבר נכנס לחדר, הוא נראה כמו שופט. "מאי דוד" הוא אמר, "אנחנו יודעים על הפשעים שלך. האם תכחישי אותם?"
"פשעים?" שאלתי בלחץ
"שימוש בסמים מגיל צעיר, משיכת אנשים אחרים לתחום, פגישה עם האנשים המסוכנים ביותר בתעשייה…" הוא הביט בי בתוכחה, "האם את מכחישה את כל זה?"
"אני… כלומר, אני לא.." התחלתי לגמגם.
"תזכרי שנשבעת" הוא אמר בטון חריף, "את האמת!"
"אני.. אני כן הייתי בעסק" הודיתי, "ונפגשתי עם אנשים שונים. אבל מעולם לא גררתי אף אחד לעולם הזה…"
"אף אחד?" הוא שאל. דלתות החדר נפתחו. שוטר במדים כחולים הכניס פנימה את סהר, הוא נראה חבול, כאילו התעללו בו.
"זאת הנערה?" השוטר שאל. סהר לא ענה לו.
"ענה על השאלה נער" אמר השופט, "האם זו הנערה שהכניסה אותך למצב הזה?"
"ה.. המצב הזה?" הצלחתי לשאול
"כרגע, סהר נמצא במכון גמילה, הבעיות שלו קשות מאוד. הכנסת אותו למקומות נוראיים" השופט בחן אותי ואני החוורתי. רציתי לצרוח שזאת לא אשמתי, לא גרמתי לסהר לעשות דבר כזה מעולם.
סהר הרים את ראשו והביט בי, פיו היה חבול והוא דימם משריטה בלחי.
"מה עשו לך?" שאלתי
סהר לא ענה. השופט הפך עצבני והשוטר לא נראה מרוצה.
"זאת הנערה או לא?" שאל השוטר
"ילדי" אמר השופט והביט בסהר בריכוז, "ענה על השאלה שלי: האם הנערה הזאת גררה אותך אל עולם הפשיעה? אל עולם הסמים?"
סהר הרים את ראשו והביט בי, הוא נראה שבור. הוא הנהן, "כן"
שני שוטרים נוספים הגיחו ותפסו אותי בזרועותיי. "רגע" אמרתי בלחץ, "סהר, חכה שנייה" ניסיתי להביט בפניו אבל הוא התחמק ממני.
"סהר, אני.. אני הכנסתי אותך לזה?" שאלתי כשחלפתי על פניו. השוטרים היססו והביטו בו.
הוא הביט בישר לתוך עיניי, "כן. הכל באשמתך"
המילים האלו שברו לי את הלב. אם מישהו בחדר שמע לב מתרסק ונשבר הוא לא הראה את זה.
"זה מספיק לנו" הנהן השופט. השוטרים גררו אותי החוצה.
"לא!" צרחתי, "לא, סהר.. אני מצטערת. לא יעדתי. סהר בבקשה!"
המשכתי לצרוח את השם של סהר אבל הוא כבר נעלם. עמדתי בחושך. לבד.
"יש לך שבוע להציל את החבר שלך" קולו של דון ויטו נשמע. "שבוע בלבד…"
שבוע… שבוע… שבוע…