אבודה עונה 3 – פרק 13

"היי מאי" אמא שלי פתחה את הדלת והביטה בי בדאגה, היא הניחה כמה שקיות עם אוכל על השולחן וניגשה אליי. "הכל בסדר מתוקה?"
"מה? אה כן, הכל מעולה" ניסיתי לחייך, "אני.. אני רואה סרט" הצבעתי על הטלוויזיה בלי להתבונן בה
"אמ.. חומד? היא מכובה". הרמתי את מבטי והבנתי שכבר שעה אני צופה במסך שחור, "הכל בסדר?" היא התיישבה לצידי
"כן אמא, הכל.. נהדר" חייכתי ושבתי להביט מסך השחור, הוא שיקף את מצב הרוח שלי.
"אני מבטיחה לך שיהיה טוב" היא אמרה ואני הרמתי אליה את מבטי
"על מה את מדברת?" שאלתי בזהירות
"על הבעיה של סהר, אבל אני מבטיחה לך שיהיה טוב" היא חייכה אליי אבל אותי החיוך לא הרגיע. בכלל לא. אמא שלי יודעת על הבעיה של סהר? איך? ממתי?
"הבעיה.." מלמלתי "על איזו בעיה אנחנו מדברות?"
"על הבעיה שלך ושלו" היא הביטה בי ובחנה אותי, כאילו יש משהו שלא בסדר, "זה שהוא הכריז על פסק הזמן?"
התעוררתי וניערתי את עצמי, אמא שלי מדברת על משהו אחר בכלל, אני חייבת לגרום לה לחשוב שזאת הבעיה. "כן, בטח…" ניסיתי להישמע אומללה, זה לא היה קשה במצב שלי עכשיו.
"תשמעי," אמא חיבקה אותי, "ייקח לסהר קצת זמן אבל בסוף הוא יחזור אלייך, הוא עובר עכשיו מבחן, מבחן גדול מאד…" היא התבוננה בי עיניה נצצו כאילו ידעה יותר משאמרה, "… אבל אני מבטיחה לך שהכול יגמר טוב, הכל יחזור לקדמותו"
רציתי לבכות, אמא שלי תיארה את המצב בדיוק כפי שהוא למרות שהיא מדברת על דבר אחר לחלוטין.
"תודה אמא" הצלחתי לומר, הקול שלי היה סדוק, "אני.. אני יוצאת אל מאור מחר בצהריים בסדר?"
אמא שלי נראתה כאילו היא בוחנת את הדברים, ידעתי מה היא חושבת, היא חשבה מה שכל אחד בבית הספר שלי חשב: 'מאי הפסיקה לצאת עם סהר בינתיים, היא מסתובבת יותר עם מאור… אחד ועוד אחד שווה שתיים. מאי ומאור מנסים לצאת'
כולם חשבו את זה ומאור הרגיש בדיוק כמוני, חסר נוח, מבויש מהמחשבה לבגוד בחבר שלו.
האמת היא שבבית הספר סהר התחיל להתרחק מכולם, בהפסקות הוא ישב לבד, לא יכולתי להתקרב אליו כי הוא מירה להסתלק כשראה אותי. הוא עבר מקום כדי לא לשבת לידי.
זה פשוט היה מכאיב.
"את יכולה ללכת" היא אישרה ואני התרוממתי בדיור כשידה תפסה את זרועי, "אבל תבטיחי לי מאי שתיזהרי, לא חשוב עם מה תתמודדי. תבטיחי לי"
בלעתי את רוקי, "אני.. אני מבטיחה אמא"
היא הנהנה, "לילה טוב חמודה"
נכנסתי לחדר שלי ונשכבתי על המיטה, הלילה לא הפך לטוב יותר מהרגע שנרדמתי.